שר האוצר לא ניסה להעמיד פנים כאילו נובע תקציב זה מתכנית-אב כל שהיא, ממדיניות
חדשה ונועזת, המובילה ליעד כל-שהוא. הוא פשוט אמר: בשנה שעברה הוצאנו ארבעה מיליארד ל״י. הפעם אנחנו רוצים להוציא 603 מיליון יותר- לכן התקציב הוא בסך 4.6 מיליארד ל״י.*
זה פשוט, זה נוח, וזה יאושר אוטומטית על-ידי יער הידיים הקואליציוני. הדיון במליאת הכנסת והדיון בוועדת הכספים הוא בגדר פורמאליות גרידא - מחווה דימוקראטית, אחרי שהתרוקן התוכן הדמוקראטי. בכל זאת אין אנחנו פטורים מלנתח תקציב זה, כדי שיהיה ברור מה היה עושה שר האוצר של מישטר אחר במקום שר האוצר של המישטר הנוכחי.
כל עקרת בית יודעת איך בונים תקציב משפחתי סביר. זוהי חכמת חיים יסודית. תחילה מחשבים מה שכרם של בני המשפחה, מהו הסכום הכולל של הכנסות המשפחה בחודש זה, מה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. ורק אחרי שברור מה נכנס לקופה המשפחתית, יושבים ודנים איך לחלק את הכסף - כמה למזון, כמה לביגוד, כמה להשכלה, כמה לבידור.
ורק עקרת בית אחת רואה את עצמה פטורה משיטה זו - עקרת הבית הממלכתית. ולא מפגי שהתקציב ממלא גם תקציב מוניטארי מכוון. היא יכולה לעשות את החשבון בדרך ההפוכה. היא מחשבת קודם כל: כמה יש לי חשק להוציא, כמה דורש כל משרד בשביל פעולות חיוניות ובלתי-חיוניות, בשביל פקידים דרושים ומיותרים, בשביל מכוניות שרד ושליחויות לחוץ-לארץ. אחרי שמתקבל הסכום הכולל האסטרונומי, יושבים חכמי האוצר ושואלים את עצמם: מניין ניקח את הכסף ? ואז הם מגלים כשרון גאוני: לוקחים מפה ומשם, ממסים ישנים וחדשים, קצת מהעשירים והרבה מן העניים, מסים ישירים ועקיפים, מכם ובלו והיטלים וארנונה ובולים ובלבולים - עד שסכום ההכנסות מגיע לסכום ההוצאות שנקבע מראש. שיטה זו נושאת בחובה תוצאה בטוחה וודאית: התקציב מוכרח לעלות משנה לשנה. אין גבול מכסימלי.
כל עוד ההמונים אינם מתקוממים, כל עוד אפשר לשכר אותם באופיום של סיסמות לאומניות ובטחוניסטיות, מובטחת עליה זו. הוויתור הקטן של הממשלה על 100 מיליון לירות ** לא בא בגלל מסע ההתעוררות המפוברק, אלא בגלל התקוממות הציבור נגד עליית המחירים והתקציב. אילו היתה התקוממות זו גדולה פי עשרה, היתה הממשלה מוותרת פי עשרה, ולא על 100 מיליון, בי אם על מיליארד לירות. לכן אני מתנגד למסע ההתעוררות. ההתנדבות היא יפה כשהיא התנדבות, אך כאן היא מנוצלת לרעה לשם שמירת הסטאטוס קוו, לשם ניפוח מנגנון הממשלה, וכדי להימנע מכל צורך של תכנון ותכנית-אב.
חבר-הכנסת דיין הזכיר פה את ״כופר הישוב״. אפשר להזכיר גם את מסע ההתעוררות של חבר-הכנסת אלמוגי. גם אלה וגם אלה מזכירים את הנוהל בצבא, כשבא סמל ואומר: ״דרושים לי שלושה מתנדבים - אתה, אתה ואתה!״
דמות אופיינית לכל העניין היא זו של אותו אזרח, שראש הממשלה הזכיר אותו במלים כל כך נרגשות, בצורה נוגעת ללב, אשר ויתר על הפרשי הפנסיה שלו כנכה. העובדה היא, שאותו אזרח מקבל משכורת, במיקרה בבית הזה. אשתו מקבלת משכורת, במיקרה בבית הזה. הפנסיה שהוא מקבל היא משכורת שלישית, והקרבן אינו כל כך נורא כפי שנאמר באותו נאום נרגש.
* בינתיים גדל התקציב השנתי השוטף בלמעלה מ-2 מיליארד ל״י.
** בעקב לחץ הציבור הודיע ראש הממשלה במה שכונה אז "נאום דראמטי״ על החלטת הממשלה לוותר על סכום זה.