בשנת 1962 הגיע התקציב השוטף ותקציב הפיתוח שמומן ממקורות פנים - כלומר הכסף שנטלה הממשלה מתוך המשק - ל-24% מן התוצר הלאומי. בשנת 1964 הורדו לטמיון 29.5% מהתוצר הלאומי. ולפי התקציב שהוגש עתה ולפי התחזית של התוצר הלאומי, מגיע הסכום שיועבר השנה מן המשק לטמיון המדינה ל-35% מן התוצר הלאומי, לפי המספרים שלנו. אני מבין שמספרי האוצר, בקוסמטיקה מסויימת, מגיעים ל-30%. מספר זה מזכיר את דבריו של אחד המוחות החריפים של תקופתנו, הפרופסור נורטקוט פרקינסון, שקבע כי תקציב סביר יכול להגיע ל-20% מן ההכנסה הלאומית. החל ב-25% מתחילים המסים לגרום לאינפלציה. החל ב-30% הם פוגעים ביסודות העצמאות הלאומית. 35% הם נקודת המיפנה הרת השואה, הגלישה לעבר החורבן הפנימי. התקציב הנוכחי מהווה נקודת מיפנה זו. לכאורה הוא רק המשך ההידרדרות האיטית הקודמת, אך למעשה הוא מגיע לתמרור האומר: עצור, תהום לפניך!
לא נלך בדרך המפלגות של המישטר הישן, המותחות ביקורת מדומה על התקציב, בלי לשנות את מהותו. אנחנו מציעים פתרון רדיקלי: הורדה חותכת של סכום התקציב עצמו. אנחנו שואלים,• מה מותר לגבות מהמוני ישראל, כמה אפשר להוציא מן המשק, כמה אפשר להוריד לטמיון בלי להביא לחורבן? רק אחרי שנקבע סכום זה, לאור הסכום שהושג, ייקבע מה צריך לקמץ והיכן צריך לחתוך. זה תפקידו האמיתי של כל פרלמנט הראוי לשמו - לקצץ בכנפי הדמיון של גובי המסים, לחתוך את השומן מתקציב הרשות המבצעת, לרסן את התיאבון הבלתי-מוגבל מטבעו של המנגנון המתנפח.
אחרי חקירה מדוקדקת, מפורטת ואחראית, אנו מציעים לקצץ בתקציב הממשלה סכום של 1,085 מיליון לירות, קצת פחות מרבע התקציב. זאת אומרת - אנחנו מציעים לבטל את כל הוספת המסים, הישירים והעקיפים, המגיעה ל-536 מיליון לירות, ולהוריד את המסים הקודמים בסכום של 549 מיליון לירות. את פרטי ההורדה המוצעת נגלה בעת הדיון בתקציב ההכנסות.
אנחנו טוענים: חסכון עצום זה לא יביא לשום צמצום של שום פעולה ממשלתית חיובית. הוא לא יפגע ביעילות הממשלה בשום שטח, אלא להיפך, הוא יגביר יעילות זו בכל השטחים.
ומניין נחסוך ? אנחנו מציעים תכנית קיצוצים בת 13 סעיפים. זמני מוגבל, לכן אגע רק בראשי פרקים:
א) צמצום מנגנון המדינה ב-20% - חסכון של 100 מיליון לירות. אני ממשיך בדבריו של הבר-הכנסת שרף, אשר דיבר יפה, אך לצערו, ולצערנו, אינו יכול להסיק את המסקנות, בהיותו הבר הקואליציה. אעשה זאת במקומו.
שר האוצר אמר בנאומו בכנסת, שיש במשק תשעים אלף ״מובטלים סמויים״. האם המנגנון של המדינה יכול לשמש דוגמה ליעילות, וערובה לכך שעובדים כאלה אינם נמצאים בתוכו ? ואם כן, איפה המסקנה של חבר-הכנסת שרף, ובעיקר היכן מסקנתו של שר האוצר ? איננו מציעים למנות עוד ועדה, אשר תבדוק עוד פעם אילו פקידים מיותרים. אנחנו מציעים שיטה חותכת ופשוטה: כל מנהל במשרד ממשלתי יקבל הוראה לפטר 20% ממנגנונו, חוץ ממורים ושוטרים. כל מנהל ישבור לעצמו את הראש איך לבצע זאת, מה לקצץ והיכן.
האוזנר : את השוטרים אתה צריך ?
אבנרי: יש צורך בשוטרים ובמורים, אולי לא תמיד לביצוע אותו תפקיד שהם מבצעים כיום. אני מוותר על השוטרים בדרך לקלנסווה (שם תקפו השוטרים שיירה של תנועתנו).
תתפלאו כמה פקידים מיותרים יימצאו לפתע במנגנון המדינה. המשכורות והוצאות ההחזקה