מיותרת? כמה בהסתדרות? כמה בעיריות? כמה בחברות הממשלתיות?
ומניין לשר הנכבד שיש רק 3,500 פקידים מיותרים? האם היה מחקר רציני?
האם אלה הם רק מכריו האישיים של השר?
האם בכלל היה בשנה זו של מיתון מאמץ רציני כלשהו לבדוק מחדש את הפונקציות הממשלתיות, לבחון מה דרוש ומה לא דרוש, מה מועיל ומה אפילו מזיק ?
לא הרגשנו בכך.
לא בוויכוח על השארת משרד-המשטרה, שהוא מיותר;
לא בוויכוח על קיום מחלקת-ההתיישבות של הסוכנות, שהיא מיותרת:
לא בנסיעות שרים, ולא בבניית היכלי-פאר לשגרירויות:
לא באי-ריכוז תפקידים כפולים, כמו גביית המסים הממלכתיים והעירוניים בידי רשות אתת.•
גם על כך לא באה כל תשובה מפי פינחס ספיר.
לאחר הרצאת הפתיחה של שר האוצר הוסמכה כאמור ועדת הכספים לפתוח בדיוניה להכנת התקציב לקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר הודיע כי ועדת הכנסת מציעה פה אחד להטיל על ועדת הכספים לטפל מיד בתקציב, בלי לחכות כלל לגמר הדיון בקריאה הראשונה במליאת הכנסת. הצעה זו הועמדה להצבעה - והידים הורמו אוטומטית. סיעתנו הייתה היחידה שהצביעה נגד. הצבעה זו חזרה ונשנתה גם בשנים 1967 ו-1968, וגם אז היינו היחידים בבית שהתנגדנו לנוהג זה, בחינת 1 מול 119.
לאחר הדיון בוועדה זו חוזר התקציב כאמור לאישור לקריאה שנייה, ומובא פרקים פרסים לפי הסדר הבא:
א. אומדן הכנסות המדינה (אשר נתבטל בינתיים).
ב. תקציבי המשרדים עליהם מקיימים במליאה דיון מפורט לפני אישור התקציב.
ג. הסתייגויות לגבי שאר חלקי התקציב עליהם אין עורכים דיון מפורט לפני אישור התקציב.
ד. הצעת חוק התקציב הכוללת למעשה את התקציב כולו, כלומר גם אותו חלק ממנו, שעליו לא נערך דיון במליאת הכנסת לפני אישור התקציב.
מבחינה זו הופכת ועדת הכספים לכנסת זוטא. לגח״ל מותר בוועדה לשכנע בכובד ראש את סיעות המפד״ל והעבודה - ובאותו כובד ראש מאשרים חברי סיעות אלה בוועדה את הצעת התקציב, בדיוק כמו שהוגש. בלי לגרוע ממנו אפילו אגורה אחת.
מעשית פירוש הדבר, כי הכנסת שמה את חותמת הגומי על החלטת הממשלה, ובכך היא מכשירה את ההחלטה הכשר פרלמנטארי.
בקריאה השנייה ניתן לכל המסתייגים לנמק את הסתייגויותיהם. פעם, לפני הרבה שנים, היה זה דיון לעניין, לפחות מבחינה פורמלית. היו משמיעים את נימוקי המסתייגים על כל סעיף וסעיף לחוד, ולאחר מכן היו מצביעים, בו במקום, על אותו סעיף. המצביעים ידעו, לפחות, על מה הם מצביעים. האולם היה מלא, כי כל מפלגה גייסה את הח״כים שלה לצורך ההצבעה.
מאז נמצא שסידור זה אינו נוח, כי הוא הכריח את הח״כים להיות נוכחים באולם כל הזמן. הוא גם גזל הרבה זמן להנמקות - והרי הכנסת, העובדת רק יומיים וחצי בשבוע, אין לה זמן.
לכן נמצאה תרופה. ההצבעות הופרדו לגמרי מן ההנמקות. שוב אין מנמקים כל הסתייגות לחוד, אלא לכל סיעה ניתנות כך-וכך דקות, כדי לנמק את כל ההסתייגויות שלה ביחד. הזמן אינו מוקצב לפי מיספר ההסתיי-
בינתיים אוחדה הגבייה.