ארשה לעצמי לדבר על עצם תקציב משרד המסחר והתעשיה.
לפני שבוע דן הסינאט של ארצות-הברית בתקציב נוסף, לצורך ניהול המלחמה בוויאט-נאם. הנשיא דרש הקצבה של 6.1 מיליארד דולר. אחרי דיון סוער קיצץ הסנאט סכום של 1.1 מיליארד דולר מתקציב זה. עשרים-ושישה מחברי מפלגתו של הנשיא הצביעו בעד הקיצה• בין השאר החליט הרוב שלא לאשר את מ.ס הקניה למכוניות והעלאת תעריפי הטלפונים.
רבותי חברי הכנסת, אם הקונגרס האמריקאי מרשה לעצמו, בתקציב בטחוני מובהק, לקצץ למעלה מעשרים אחוז מן התקציב המיוחד, מה הפחד של הבית הזה ללכת בדרך זו? מדוע מתעקשים דוברי המערך, כמו חבר-הכנסת קרגמן, בעדינות המאפיינת אותו, לכנות את הצעות הקיצוץ של סיעתנו - שהן בגבולות עשרים אחוז - ״פרי דמיון חולני״? האם דבר שהוא נורמלי בוושינגטון, הופך לחולני בישראל, או שמא המצב הפוך ?
ביבי: איזו השוואה ?
אבנרי: סלח לי, תחשוב קצת על השאלה שלך.
האוזנר: מאה מיליון לירות קיצצת, חבר-הכנסת אבנרי.
רחל צברי: הוא הציע לקצץ מיליארד.
ניגשנו לתקציב המונח לפנינו לפי העקרון שהנחה אותנו בנאום התקציב שלנו: למנוע כפילויות, לקצץ במנגנון, לוותר על תפקידים בלתי-חיוניים. ההסתייגויות שלנו נועדו להפנות את תשומת הלב לאחדים מהגידולים המנופחים שמצאו מקום לעצמם במשרד המסחר !התעשיה:
אנו מציעים לבטל את המחוזות של המשרד. אין בהם צורך. די במשרד ראשי, שיעבוד ביעילות. הוא הדין לגבי שלוחות מחוזיות בענפים שונים. קיימות כפילויות רבות בין משרד המסחר והתעשיה ובין משרד החקלאות. כך מוצאים אנחנו בסעיף 1313 ״בדיקת חלב ותוצרתו״, ״ביקורת זרעים וחיטה״, ״מחקר להדברת מזיקי תבואה״. יש מנגנון מתאים לכך במשרד החקלאות, ואנו מציעים לבטל את כל סעיפי ההוצאה העוסקים בפונקציות חקלאיות. בין השאר: הכפילות בין המחלקה למחירים וסובסידיות של משרד החקלאות ומדורים שונים במשרד המסחר !התעשיה. אין הצדקה לכך שכל משרד ממשלתי יקיים מדור מיוחד משלו לפרסומים. יש לאחד את כולם. לשם כך יש מינהל הסברה.
וכך גם בהמשך הנאום: פרטים על-גבי פרטים. עד כי נדמה היה לפקידי המשרד שיש לנו שירות ידיעות חשאי בתוך המשרד.
רק אחרי ניתוח זה של התקציב, הקדשנו כמה מילים למדיניות - והוכחנו (בארבע הדקות שעוד נותרו לנו) כי כל דיבורי הממשלה על הבראת המשק הם דיבורי סרק.
מכאן, אדוני השר, הייתי רוצה לעבור לדבר שנראה לנו כעיקר: המדיניות של משרד המסחר והתעשיה. לא חסרו בנאומך היום עקרונות טובים. יש לומר: יותר מדי עקרונות טובים.
לא אדבר כאן על עצם העקרון של פיזור האוכלוסיה. נעשה זאת בהזדמנות אחרת, ואני חושש שדברינו עלולים לצרום את האוזן של כמה מחברי הבית. אולם זאת יש לומר כבו עכשיו: פיזור האוכלוסיה מכאן, והשגת העצמאות הכלכלית מכאן, יש בהן לעתים - ואולי לעתים קרובות - סתירה מהותית.
על המשרד להחליט אחת ולתמיד מהו העיקר בשלב הנוכחי, מהו - כפי שאומרים בצבא, ציר-המאמץ העיקרי, מהו השיקול העליון הדוחה כל שיקול אחר. צריך שיהיה אומץ-הלב לבחור.
אנו סבורים שהעקרון האחד והקובע בתקופה זו הוא השגת עצמאות כלכלית. כלומר: תמריץ