קיצוני למפעל יעיל, מצליח ומייצא; וחיסול אכזרי של ענפים כושלים ומיפעלים כושלים, שתם ככדור-עופרת על המשק היוצר. לא חשיפה עדינה ובלתי-יעילה, אלא חיסול, פשוטו כמשמעו.
יש קריטריון אחד, אובייקטיבי, אכזרי ובלעדי: כושר ההתחרות בשוק העולמי. כלומר: הערך הממשי של הדולר הנחסך. וכאן, כבוד השר, חסרים לגמרי הנתונים. איש אינו יודע מה מחיר הדולר הנחסך בכל ענף ובכל מפעל. זד. נשמר בסוד כמום...
חשוב לדעת את ערך הדולר הנחסך, לא בממוצע לכל התעשיה, ואפילו לא בממוצע לכל ענף, אלא חשובה בכל ענף ההתפלגות של מספר המיפעלים, מספר העובדים וערך התפוקה לפי המחיר של הדולר הנחסך.
חלק גדול מהתעשייה מייצר במחיר יקר, למרות שהשכר הוא נמוך. זה הכשיל את הפיחות הקודם, וזה יכשיל גם פיחות להבא - אם ייעשה פיחות כזה.
ההבראה היא: תכנית-אב ברורה, חד-משמעית, שתקבע שתוך מועד מסויים, נגיד שנתיים, יהוסלו כל המפעלים המייצרים במחיר של למעלה משבע לירות לדולר, ותוך תקופה נוספת, גם היא קבועה מראש, כל מפעל המייצר במחיר של למעלה משש לירות לדולר, וכן הלאה, עד שיושג המצב הרצוי. ואת המרץ והמשאבים וכוח-האדם שייחסכו, יש להפנות לענפים שבהם יש לנו סיכוי לכדאיות כלכלית, הודות להתמחות, לידע ולנתונים פיסיים.
השאלה היא אם כבוד השר * יוכל לבצע זאת - לא מפאת רצונו וכשרונו, שבהם אנו מאמינים, אלא מבחינת מהות המישטר הפרוטקציוניסטי עצמו, הבנוי על קבוצות הלחץ שהן המחזיקות במיפעלים כושלים.
איך מגיבה הממשלה על נאום כזהז השיטה היתה מאלפת ביותר.
על כל הצעות הקיצוץ - כלומר, על כל הסתייגויותינו - לא הגיב השר כלל. הוא לא הזכיר אותן אף במילה אחת. בכך נהג כמו עמיתו, שר-האוצר, שלא הגיב במילה אחת על הצעות-הקיצוץ הדראסטיות, שנכללו בנאום-התקציב שלנו.
רק על חלק אחד של הנאום הגיב השר : זה שנגע לפרה הקדושה הקרוייה ״פיזור האוכלוסייה״. הוא ידע שכאן הוא מדבר בשם הקואליציה והאופוזיציה כאחת, 119 נגד 1, כלהלן:
״לדבריו של חבר-הכנסת אבנרי, שאמר כי פיזור האוכלוסיה ותיעוש אזורי-הפיתוח אינם עולים בקנה אחד עם חתירה לעצמאות כלכלית: בנושא זה יש לנו השקפת-עולם ברורה, המאחדת את כל חלקיו של העם, ודבר זה בא לידי ביטוי בדברי כל נציגיו בבית הזה״.
״בעניין זה, כמו אולי בעניינים אחרים, חבר-הכנסת אבנרי הוא יוצא-דופן. הבה נסכים שאין אנחנו מסכימים״.
זהו ניסוח עדין, כנאה לחיים צדוק, שהיה אחד הדוברים היותר סימפאטיים של הממשלה. הוא רחוק מסיגנון הגידופים של אנשים כמו קרגמן או ברעם. אך הוא אומר אותו דבר: אנחנו מייצגים בכנסת השקפת-עולם חדשה, המנוגדת להשקפת כל המפלגות הישנות גם יהד. לכאורה, אין זה מסוכן. הרי אפשר להוריד כל עניין מסדר-היום, בהצבעה אוטומאטית. כפי שרשום בפרוטוקול הכנסת:
״ארבע ההצעות של ח״כ שטרן - לא נתקבלו. ארבע ההצעות של ח״כ אלמוגי - לא נתקבלו. שלושים ואחת ההצעות של ח״כ אבנרי - לא נתקבלו. הצעה אחת של ח״כ מיקונים - לא נתקבלה. הצעת הוועדה 31.2 מיליון ל״י - נתקבלה.״
ההצבעה כולה ארכה פחות משלוש דקות.
אם כן, מדוע זה בכל זאת מבהיל את מפלגת העבודה, עד כי היתה מוכנה לנקוט שיטה קיצונית כמו העלאת
* אז חיים צדוק