האביב התדפק על דלתות הכנסת וההצבעה התנהלה באווירה נלבבת, היתולית. היו"ר הכריז: ״הצבעה בעד ההסתייגויות של עמוס דגני, מי בעד?״ דגני הרים את ידו ושאל: ״לאיזה משרד מצביעים עכשיו?״ ח״כ יצחק נבון קרא לחבריו: ״בואו נצביע בעד הסתייגויותיו של ח״כ מגורי-כהן,״ וחבריו לסיעה הצטרפו להצבעה.
תופיק טובי תמך בהצעות מיקוניס. אחרי הכל, מיקוניס שהה אותו זמן במוסקבה. היד הורמה, ונבון הצביע בעד הסתייגות מיקוניס. בעד איזה הסתייגות? ספק אם מישהו ידע. ח״כ יוסף פישר, מהמערך, הצביע בעד הסתייגות אבנרי. טוב שמצליף סיעת המערך לא הבחין בכך. היד מורמת ומורדת, מורדת ומורמת, בקצב של שעון. ההצבעה היא דופק הכנסת. קולו הבאריטוני של יו״ר הישיבה אינו נחלש: ״מי בעד? מי נגד? ההסתייגות לא נתקבלה.״ חברי הכנסת מתעייפים. הם חדלים להצביע. יו״ר הישיבה בשלו: נדחתה, נתקבלה.
חבל מאוד שאי-אפשר לצלם. פיתוח התמונה עשוי להוכיח שהיוצרות נתחלפו. אבנרי לא מתעייף. הוא מצביע. היחיד שמצביע תמיד נגד הצעת הוועדה. כשמגיעים להצבעה נגד הצעת הוועדה - אפילו חברי האופוזיציה אינם מצביעים נגד. שיקול של חיסכון בהרמת יד.
למחרת היום, שוב הצבעה. הפעם העמידו לקריאה שלישית את חוק התקציב לשנת 1966/67. בעד חוק התקציב - 36 קולות. נגד - 24 קולות. זוהי הצבעת יוקרה, אולי ההצבעה החשובה ביותר המתקיימת בכנסת. מספר הנוכחים הגיע ל-60 בלבד.
הדיון על המשרדים הממשלתיים לא תם בכנס החורף. הכנסת המשיכה בכנס הקיץ בדיוניה על אותם משרדים שעליהם לא נערך בשעתו כל ויכוח. אלא שהפעם לא היה כל טעם להתעכב על פרטים, משום שתקציבי המשרדים אושרו מכבר.
דיברנו על-כן על מדיניות המשרדים. הדיון כשלעצמו היה עקר, ללא כל הצבעות, ללא הצעות-החלטה. סתם כך - דיון בחלל הכנסת. עירערנו על נוהל זה בפני ועדת הכנסת. תבענו לסכם כל דיון בקבלת החלטה מטעם הכנסת לגבי מדיניות המשרד.
תביעתנו לא נתקבלה.
כשהחלה הכנסת לעסוק בסקירת שר האוצר על פעולות משרדו, שוב נפתח אחד הוזיכוחים הכלכליים. כמעט כל ויכוח עם שר האוצר נושא אופי אישי. הוויכוח דומה למלחמת שוורים. תחילה נכנם השור לזירה. פינחס ספיר קורא את נאום הפתיחה. השור האימתני מתהלך בזירה בכל כובד מישקלו.
אחר-כך באים הפיקאדורים והמאטאדורים של כל הסיעות, ונועצים בו חניתות מילוליות. אחרי כמה שעות של דקירות כאלה, מלא השור חמת-זעם. ספיר עולה על דוכן הנואמים כדי להשיב. אוי למי שדיבר נגדו. השור רץ בזירה, נועץ את קרניו החדות במעניו, דורם ורומס ומועך כל מי שנתקל בדרכו. זהו נאום הסיכום שלו.
מבחינה חיצונית, ספיר הוא ארכי-טיפוס של איש חזק. הוא שופע ביטחון עצמי ומתייחס בזילזול לזולתו. ספיר מרכז בידיו כוח עצום. כוח זה מוסיף לבטחונו העצמי הגדול. הוא מרגיש בעוצמתו, ולמעשה הוא עושה במשק המדינה כבתוך שלו, אם כי לא לעצמו. משק זה, שהוא פרוטקציוניסטי במהותו, בנוי בעיקרו על זרם בלתי פוסק של הון מחוץ-לארץ. מאות מיליוני דולרים לשנה. ספיר, כמחלק החלק הארי של הכסף הנכנס, שולט למעשה שליטה לבדית כמעט על כל ענפי המשק.* כוחו של שר האוצר אצלנו אינו כפוף לשום חוק, וגם לא לביקורת הכנסת. כל החלטה מעשית מופקדת בידיו
* תפקידו הנוכחי של ספיר כמזכיר מפלגת העבודה הוא תפקיד זמני בלבד. ספיר לא זנח את שליטתו הלבדית על המשק הישראלי גם עתה, בכהנו כמזכיר מפלגת העבודה.