קם באופן הפגנתי ויצא החוצה. מכיוון שהוא עמד לסכם את הנאום עוד באותו יום, כעבור שעה, לא התכוון גם להעמיד פנים כאילו קרא את הדברים בפרוטוקול. הוא התכונן מראש להתעלם מהם. אבל אנחנו לא התכוננו להתעלם מדבריו שלו. לכן, כשדיבר על ירידת מחיר הדולרים השחורים, כאילו היתה סימן להצלחת מדיניותו, שיסע אבנרי את דבריו:
ספיר: ...בישראל יש דבר ששמו ״דולאר שחור״. הוא היה 3.56 לירות. הוא ירד ל-3.29 לירות.״
אבנרי: האם הממשלה מוכרת דולארים בשוק השחור, כדי להוריד את המחיר?
ספיר: אינני מתווכח איתך, אדוני! למה בכלל אתה מפריע לי? אינני שומע אותך ואינני מפריע לך. תדבר לך כמה שאתה רוצה!
אבנרי: האם מוכרת הממשלה דולארים בשוק השחור, כן או לא?
ספיר: כבר שאלת אותי, ועניתי לך! בעיתון שלך, שהוא ספק עיתון, ספק , כתבו
על זה כבר שבע פעמים, עם תמונות, והדבר לא עשה רושם על אף אחד.
אבנרי: אין לך תשובה לזה!
בכל זאת השיב ספיר על הטענה העיקרית של נאומנו: חוסר תיכנון כולל במשק. גם נואמים אחרים עמדו על
תופעה זו.
ספיר: ״אינני זקוק לתעודת-אישור שאני בעד תיכנון. לאלה אשר המציאו את התיכנון הכולל, ובזה הם תולים את כל תיקוותם - מפני שהם צריכים גם לנגח מישהו - ברצוני להגיד שבחקלאות יש תיכנון כולל לחמש שנים, לעשר שנים ול-15 שנים. גם לתעשיה יש תיכנון.״ ״התיכנון הכולל, הנמצא בדימיונו של מישהו, לא יוסיף אף מקום-עבודה ואף מיקצוע! התיכנון הכולל ישנו כמעט בכל שטחי החיים. אין דבר יותר קל מזה, שמישהו יצרף את הכל ויגיע למשהו. אני רק בטוח כי אלה המדברים היום גבוהה על תיכנון כולל, כאשר יגיעו לסיכומים כוללים, יהיה להם יותר מה להעיר.. ,״
כך, במחי-יד אחת, שלל פינחס ספיר את כל רעיון התיכנון הכולל - הרעיון היסודי של המשק המודרני. גרוע מזה: הוא הוכיח שכלל אינו יודע מה זה. שהרי תיכנון כולל אינו צירוף-יחד של כל מיני תוכניות, בכל מיני שטחים - אלא יצירת תוכנית-אב עליונה ומפורטת, שממנה נובעות תוכניות-המישנה בענפים השונים. אותו יום התנהל עם חברו-לסיעה של ספיר, ישראל קרגמן, דו-שיח נרגז:
קרגמן: ... יש לי הרגשה שציבור-הפועלים הגיע להבנה והכרה כי בתקופה זו אין מקום לתשלום תוספת-יוקר.
אבנרי: מה דעתך על עריכת מישאל-עם?
קרגמן: תציע אתה שיערכו מישאל-עם! סייגתי עצמי ואמרתי שיש לי הרגשה כזאת...
מתוך פגישות שהיו לי עם פועלים... אני מגיע למסקנה זו.
אבנרי: אם כן, למה לא לערוך מישאל-עם בין חברי ההסתדרות?
היו"ר טובה סנהדראי: אבקש לא להפריע לנואם.
קרגמן: אני מצטרף לבקשתה של היושבת-ראש, לא להפריע לי.
ביום הפתיחה של כנס הקייץ, בשנת 1966, היתה הכנסת כמעט מלאה. השרים והח״כים באו לכבד את הבית בנוכחותם, לפחות לשעה קלה. במזנון ובמסדרונות שררה אווירה של בית-ספר אחרי החופשה, כשהתלמידים שמחים לראות זה את זה מחדש, וכולם עליזים. כי הכנסת היא, ביסודו של דבר, מועדון של עסקנים ותיקים, היושבים יחד והמורגלים איש אל רעהו מזה שנים רבות.
בחוץ לא שררה אוזירה כל כך עליזה. 150 פועלים מאשקלון באו להפגין, ברשות המשטרה, נגד האבטלה.
* היה זה עוד לפני פיחות הלירה.