עוד מנגנות באוזנינו מנגינות אחרות. עוד מצלצלות באוזנינו ההכרזות היפות של מר לוי אשכול ומר פינחס ספיר על ״מיתון תהליכי המשק״, על ״ריסון׳/ על ״איזון״ ועוד מליצות יפות מן האולימפוס של היכלי הממשלה. הן נאמרו לנו כאן, לפני שבועות מעטים בלבד, בבטחון העצמי העילאי של ביורוקרטיה שבעה ושבעת-רצון. מה נותר מהבטחון העצמי הזה, אחרי שבועות מעטים?
השר ספיר רצה באבטלה - אבטלה קטנה, ממושמעת, נחמדה. הוא קיווה כי האבטלה הקטנה תסתום את פיות העובדים, המעיזים לתבוע תוספת שכר. הוא קיווה כי האבטלה הקטנה תכריח אותם להסכים לביטול תוספת היוקר, אחרי שהוא עצמו יצר גל גואה של התייקרויות. אולם האבטלה מסרבת לרקוד לפי חלילו של שר האוצר. שוליית הקוסם קרא למטאטא, אך אין הוא יודע איך להיפטר ממנו. ספיר קרא לאבטלה, ועתה הוא בורח ממנה בפאניקה חסרת מעצורים.
האבטלה גוברת והולכת, מעבר לכל התצפיות והתחזיות. שמענו כאז סטטיסטיקות מרגיעות, אבל אבן אחת באשדוד משכנעת יותר מכל הסטטיסטיקות. על שולחני מונחת ערימה של כשמונים קטעי עתונות על פיטורים, וזה כבר נראה אהרת מאשר הסטטיסטיקה שעליה שמענו אתמול. לפי התחזיות שלנו עומדים ברגע זה כעשרים אלף פועלים על סף איבוד הפרנסה, כלומר - ציבור של מאה אלף נפש.
כאשר פושטת הפאניקה במשרדי הממשלה, נעלמות המליצות היפות. אתמול דיברו על מיתון הכלכלה - היום מוכנים לשפוך מיליונים לתוך מפעלים בלתי-רווחיים, ובלבד שיעסיקו עובדים. אתמול דיברו על מאה אלף עובדים מיותרים והטיפו נגד ״אבטלה סמויה״ - היום מבטיחים הרים וגבעות לכל המוכן לפתוח מפעל מיותר בעיירת פיתוח, ולהגדיל את האבטלה הסמויה.
כך מחליק המישטר מן הפח אל הפחת, וחזרה מן הפחת אל הפח. זהו מעגל-קסמים אשר המישטר הקיים אינו יכול להיחלץ ממנו.
אולם מעגל-קסמים זה לא נפל מהשמיים. הוא מעשי ידי בני-אדם, ובראש וראשונה של שלושה בגי אדם« של שר האוצר לשעבר מר לוי אשכול, של שר המסחר והתעשיה לשעבר מר פינחס ספיר, ושל ראש הממשלה לשעבר, שבהנהגתו נעשו כל הדברים האלה, חבר-הכנסת דוד בן-גוריון.
במשך שנים ארוכות, בהן זרמו המיליארדים לארץ, בהן ירד מטר הזהב והדולרים, הוקמו מפעלים ללא תיכנון ותוכנית, ללא מחשבה וחישוב, ללא הגות והגיון. בהלת הזהב של הפרוטקציונרים שהתעשרו בן-לילה, התרוצצות קבוצות הלחץ המפלגתיות, פראזות חסודות על קליטת עלייה ומליצות על פיזור האוכלוסיה- באו במקום תיכנון כלכלי רציונאלי. העיקר היה, כביכול, ליצור מקומות עבודה - בלי חשבון, בלי רווחיות, בלי כדאיות. העיקר היה להצטלם ביומןהקולנוע, בעת גזירת עוד סרט של עוד מפעל חדש. הכסף זרם מן החוץ, והמישטר הפרוטקציוניסטי יצר חממה, שבה יכול היה לשגשג ולפרוח גם צמח שאין לו שורשים.
אתם יצרתם - אתם, הממשלה, השולחן הריק הזה - גן-עדן של טפשים, ובגן-עדן זה התנפחו המנגנונים שלכם, התעשרו הפיאודלים המפלגתיים והפרטיים. חשבתם שזה יימשך לנצח.
זהו החטא הקדמון. מכאן מעגל-הקסמים שבו מסתובב המישטר כסהרורי. עכשיו מעמידים אותנו לפני הברירה בין הפח והפחת: או המשך החממה, המשך האבטלה הסמויה, המשך ההידרדרות אל פשיטת-הרגל הלאומית - או יצירת אבטלה גלויה, רעב ושיסוי פרשי המשטרה במפגינים מיואשים.