הקש ששבר את גב הגמל הבריטי, וגרם לנסיבות שהביאו - לפחות לדברי מר ספיר לפיחות שלנו.

בעצם הימים שאנו עומדים ומתווכחים כאן, רועמים התותחים לאורך הירדן - וגם לכך יש השלכה כלכלית. כאשר הבעייה הבטחונית לאורך הגבולות, ולרוחב כל השטחים המוחזקים, הופכת לנטל בטחוני מתמיד; כאשר יש צורך בהחזקת כוחות מילואים בממדים נרחבים נסוג הסיכוי לעצמאות כלכלית.

יש אפילו החולמים על מצב שבו תהיה המדינה כולה מעין חיל-מצב של אימפריה יהודית, ויהדות העולם כולה תקיים ותממן אותה. ומעניין שדווקא החוגים הדוגלים בסיוט זה, בימין הקיצוני, הם המתנגדים לכל קורבן כלכלי, למיסים, וגם לפיחות זה. מיני-פיחות זה, על אף מימדיו המצומצמים, מבליט את התלות המוחלטת של ישראל במשק המערבי. כל זעזוע של מטבע אירופי או צפון-אמריקאי - של השטרלינג, של הפרנק, ובעיקר של הדולאר - עלול להביא עלינו שואה.

אין נימוק חזק מזה למען החתירה לשלום, להשתלבות ישראל במרחב, לפזזראציה שתביא בעקבותיה שוק מרחבי משותף, ומטבע מרחבי. כי רק במסגרת זו יכולה ישראל אף להלום להגיע לעצמאות כלכלית של ממש, ולמידה כלשהי של אי-תלות במערכות זרים.

לפי מיטב הכרתנו, ניתן הדבר לביצוע עכשיו. רק חבל שאותה זריזות, המציינת את מר ספיר בשטח הכלכלי - חסרה לממשלה לחלוטין בשטח המדיני.

התמריץ לטווח ארוך

לקברניטי הכלכלה הישראליים, מכל החוגים, יש פתרון לכל המצוקות הכלכליות: המשקיע הזר.

המבקרים משמאל מעוניינים במשקיע זר, לא פחות מן המבקרים מימין: רק שאלה האחרונים טוענים, כי המשקיע אינו מגיע לישראל בגלל העדר תנאים משקיים נאותים.

מכל מקום, גם אלה וגם אלה משליכים יהבם על המשקיע הזר.

... האם יבוא? מסופקני.

אין כוח משיכה אמיתי למדינה קטנה, נידחת, מנותקת, מוקפת מרחב עויין, בעלת שוק זעיר וללא אוצרות טבע שופעים. קשה לנו אולי להבין זאת, כשמדובר בעצמנו. אך האם היה מישהו מאתנו מאמין כי מדינה קטנה כמו אלבניה, למשל, תהתה אובייקט רציני למשיכת הון בינלאומי, כשהיא מנותקת מסביבתה ?

הסנטימנט היהודי יכול להביא תרומות, אבל לא השקעות גדולות. מבחינה זו כל פיצוי וכל תמריץ, הקלות במסים ו״תנאים נאותים״ יותר, לא יביאו לשינויים מהותיים.

שינוי מהותי יכול להיתצר רק וכאשר ייפתחו הגבולות וישראל תשתלב במרחב כלכלי גדול, שייצור שוק״ בית של 100 מיליון, וקשר ישיר לאוצרות-טבע.

או כפי שאמר אבנרי באחד מנאומיו:

התמריץ האמיתי, העיקרי לטווח ארוך, הוא השלום, הגבול הפתוח, המשק המרחבי.

167