אף מפלגה אחת להרשות לחבר סיעתה להסכים להצגת מועמדותו. כל המפלגות, ובכללן מפלגות האופוזיציה, העדיפו את ההידברות עם מפא״י על המאבק הפרלמנטארי.
מעבר לשיקול זה סבורה סיעת העולם הזה - כוח חדש שמן הראוי למנות דווקא חבר-כנסת ערבי לכהונת היושב-ראש. (אי-שקט באולם). הופעת ערבי כנציג המדינה בטכסים רשמיים, כהונתו כממלא מקום נשיא-המדינה מדי פעם, וישיבתו בראש דיוני הכנסת, היו עושים רושם עז בעולם, ובמיוחד על העם השמי השני, אותו הזכיר בדברי-פתיחתו חבר-הכנסת בן-גוריון.
על כך חשב זאב ז׳בוטינסקי, כאשר הציע בספרו ״חזית המלחמה של עם ישראל״: ״בכל קאבינט, שבו ישמש יהודי כראש-ממשלה, יהיה סגן ראש-הממשלה ערבי, וכן להיפך״. (רתש בין ספסלי חרות ומפא״י).
אנחנו רחוקים עדיין מיום זה. אך בחירת חבר-כנסת ערבי כיושב-ראש הכנסת היתה מהווה. לפחות, צעד בכיוון הנבון.
אני מאחל ליושב-ראש החדש הצלחה בתפקידו.
לא תיתכן השתלבות אמיתית ללא נטילת חלק באחריות. למעשה, בכל מדינת ישראל, אין אפילו ערבי ישראלי אחד הנושא בתפקיד מרמי. בכנסת השישית מצויים שבעד. ה״כיס ערביים. בכנסת יש יו״ר, שמונה מגניט ותשעה יושבי ראש של ועדות - כלומר 18 בעלי משרות מרכזיות. איש מהם אינו ערבי.
מהו הצדק - או ההגיון המדיני - הקובע שאף אחד מן המשרות האלה לא תימסר לח״כ ערביי
זמן מה לאחר מכן דנה הכנסת בהארכת תוקפם של שני חוקי חירום. רשמית אין חוקי החירום עוסקים בערכיי ישראל. אף באחד מהם לא כתוב שהוא חל רק על ערבים. המציאות שונה כמובן. הוראות חירום רבות מוחלות למעשה רק על ערבים.
במקרים אחרים הערבי הוא רק אמתלה. הדבר מתקשר עם מה שקרוי •טעמי בטחון״. לשמע טעמים אלה יקופצים רבים מחברי הכנסת ל״דום״ ומאשרים למעשה כמעט כל מה שמבקשים מהם לאשר, בלי להבחין כי ״,הבטחון״ כאן אינו אלא מדומה.
עוד בימי-הראשית של המדינה העניק לעצמו שר-הבטחון דויד בן-גוריון סמכויות בלתי מוגבלות בשטחים רבים במיסגרת .תקנות לשעת-חירום״. תחילה נחשבו אלה לסמכויות זמניות, לתקופה קצרה של כמד. חודשים. אך מאז הוארכו על-ידי הכנסת מדי פעם, ללא ויכוח של ממש.
הפעם נדרשה הכנסת להאריך שוב שתי תקנות כאלה, לשנתיים שלמות. האחת הסמיכה את השר להכריז על אזור ברוחב של 10 ק״מ לאורך הגבול בצפון, ו-25 ק״מ לאורך הגבול בדרום, כעל .אזור מוגן״. באזור זה יכול השר לעשות כאוות נפשו - לגרש תושבי!/ להתרים רכושם, ועוד ועוד, לפי תקנה זו גורשו, למשל, תושבי ברעם מכפרם.
התקנה השניה מעניקה לשר-הבסחון את הסמכות לגייס ציוד ורכב כאוות נפשו, ללא ביקורת ופיקוח, ולקבוע אם ואיך לפצות את הנפגעים.
בשנים עברו הוארכו תקנות אלה בכנסת באורח אוטומטי, פחות או יותר. על התקנה הראשונה נערך, בדרך כלל, ויכוח שלא נגע לענין, אלא למימשל הצבאי, המבוסם על תקנות החירום הבריטיות. על התקנה השניה לא נערך מעולם שום ויכוח בכלל. הכנסת קפצה ל״דום״ ואישרה פה אחד.
לפתע נעלם גן-עדן זה. כשנרשמנו לרשות הדיבור, נוכחנו לדעת ששום סיעה לא ביקשה עד אותו רגע להשתתף ׳בוויכוח. אחרינו נרשמו אמנם כמה סיעות אחרות לוויכוח על התקנה הראשונה, אך לוויכוח על התקנה השניה לא הצטרף איש - ואנחנו לבדנו דיברנו עליה.
טואם ראשון דיבר אבנרי על מהות החוק בלבד. לא נכנסנו לשום ויכוח פוליטי על מלחמה ושלום. הקדשנו