סגן שר הבטחון צ. דינשטיין: נגד מגסור קרדוש הוצא צו לפי תקנה 109 מתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, מתאריך 3 בדצמבר 1965, המגביל תנועותיו ללא רשיון.
בקשתו לרשיון נדחתה על-ידי המפקד הצבאי, אשר לא ראה לנכון להיעתר לבקשתו לנסוע לירושלים מתוך הטעמים המפורטים בגוף הצו.
היו״ר י. ישעיהו*: שאלה נוספת לחבר-הכנסת אבנרי.
אבנרי: האם כבוד סגן שר הבטחון אינו סבור שיש משהו פסול בכך שמונעים מבותרים להיפגש עם חברי-הכנסת שלהם ?
דינשטיין: לא, לא במיקרה הנדון. המיקרה הנדון נבדק על ידינו וחשבנו ששיקוליו של המפקד היו לעניין וצודקים.
התשובה שהושמעה במליאה מבליטה שניים מקורו העיקריים של המימשל הצבאי: מצד אחד הציניות הגמורה והבוז המוחלט לחירויות הפרט ולכל הליכים מקובלים של דמוקראטיה, ומצד שני ניצול הסודיות הבטחונית לחיפוי על פעולות דיכוי שאין להן שום קשר עם בטחון.
סגן שר הבטחון בכבודו ובעצמו לא הצליח להסביר מה הם ״השיקולים הצודקים״ והנזק לבטחון המדינה בפגישה של ערבי (אם גם חבר קבוצה קיצונית) עם חבר-כנסת?
במדינת ישראל מהווים הערבים אזרחי המדינה 12 אחוזים מכלל האוכלוסיה, אך החשיבות שמייחסים להם במערכת השלטון במדינה מתקרבת לאפם. ערביי ישראל מהווים נושא לדיון, לכל היותר כשמדובר במימשל-צבאי, או כשיש צורך בקולותיהם בזמן הבחירות. הדבר מתבטא גם בישיבות הכנסת. הח׳׳כים הערביים מגיעים כשיש דיון על נושא ערבי כדי להצדיק את ישיבתם בפני בוחריהם. כשם שהכנסת כוללת ״ספרדים מקצועיים* ו״דתיים מקצועיים״ היא כוללת גם ״ערבים מקצועיים*. מובן שיש גיחוך רב בעובדה, שאותם טיפוסים המוצגים על-ידי המערך כסמל לערביים המוכנים להשתלב במדינת ישראל כפי שהיא, הם חסרי עניין לחלוטין לגבי כל מה שמתהווה בה.
יחסית לערמיי המערך מגלה עבד-אל-עזיז אל-זועבי המפ״מי נוכחות יתר בישיבות, אך אף הוא משמש למפלגתו כ״ערבי מקצמיי״. את הצד השני של אותה המטבע מראים שני הנציגים הערביים של רק״ח. הללו מזכירים את הבדיחה המפורסמת על ״הפיל והבעיה היהודית*. אם לגבי חברי-הכנסת היהודים מורכבת מדינת ישראל רק מ-88 האחוזים היהודיים, לגבי שני אלה היא מורכבת רק משנים-עשר האחוזים הערביים, כשם שלגבי מיקוניס היא מורכבת מ״ההון המונופוליסטי הזר*. תופיק טובי מסוגל להגיע בדיון על חוק פשוט כ״חוק המתנה״ אל... המימשל הצבאי.
זמן מה לאחר כינון הכנסת הששית, הגיש טובי הצעה לדון בהחלטת משרד הפנים למנות פקיד-ממשלה לניהול ענייני נצרו/ נימק טובי: נציגי סיעות המערך הכשילו את עיריית נצרת בפעולתה, סירבו לשתף עמה פעולה. עבד-אל-עזיז אל-זועבי** נכשל בנסיונו להקים הנהלת עיר מקיר אל קיר. התפטרותו של ראש עיריית נצרת התה מצערת, אבל אין בה כדי להצדיק מינוי ועדת-חקירה. טובי התנגד לפיזור המועצה, לקיום בחירות חדשות. הממשלה צריבה, לדבריו, לכבד את רצון תושבי נצרת ולהקים הנהלה קואליציונית רחבה. אבל כיצד? זאת לא פירש. האם ניתן להכריח חבר מועצי, להצטרף או לתמוך בהנהלת העיר ?
תופיק טובי ידע היטב, כי מעולם לא התכוון המערך להקל על עבד-אל-עזיז המפ״מי ונציגי רק״ח במועצת העיר. אדרבא, היה ברור מראש שהמערך יעשה כמיטב יכולתו כדי להכשיל כל קואליציה אפשרית עם רק״ח.
לא יכולנו להצטרף לטיעונו של תופיק טובי. ההצעה נראתה בעינינו כבלתי ממשית. סברנו כי תושבי נצרת נוכחו
* אז כיהן ישראל ישעיהו כסגן יו״ר הכנסת. היה זה בטרם נתמנה לכהונת שר הדואר. ** עבד-אל-עזיז אל-וועבי כיהן זמן קצר כראש עירית נצרת.