התמימות: האם עכשיו נוכל לקבל בחזרה את הרכוש שלנו שנשאר בקטמון, ברחביה, בכל רחבי ירושלים המערבית?
אם זו עיר אחת, למה לא להחזיר להם את הרכוש, או לפחות לשלם להם פיצויים מתאימים תמורתו? איך אפשר להסביר שלקחנו אנשים הגרים היום בשייך-ג׳ראח, הפכנו אותם לתושבי ישראל, אך רכושם, הנמצא בישראל, כאילו נשאר מעבר לגבול?
היכן הגבול הזה? הרי מחקנו אותו, כביכול!
היה עלינו להזרים כספים רבים לירושלים המזרחית, לגרום לשיגשוגה, להרגשה שעם האיחוד השתנה משהו מהותי בחיי התושבים. אולי לא היינו הופכים אותם בן-לילה לאוהבים, לידידי מדינת-ישראל. אולם היינו מחדירים לליבם את ההרגשה שבאמת התכוונו למעשה של איחוד, למעשה של ריפוי הפצע בלב העיר.
כל זה לא נעשה - מה נעשה במקומו?
בא מיסוי נחפז, מרגיז, ורק מי שחי בירושלים המזרחית יכול לחוש בכל חומרתו.
אנשים שחיו בחברה מסויימת, במישטר נחשל, עם מתח מיסים נמוך מאוד - פתאום בא עליהם מכבש-המיסים הישראלי הגדול. בן-לילה דרשו מהם לשלם מיסים שעצם עוצמתם הבהילה אותם.
האם אפשר לשנות בן-לילה אורח-חיים, בצורה כזאת? האם אפשר לעשות זאת בבת-אחת, ללא שלבי-ביניים, תחת להתקדם שלב אחרי שלב - מה גם שמדובר במיסוי ללא זכויות, כי אין הם אזרחים במדינה הזאת.
נכון, בישראל משלמים מיסים גם לא-אזרחים. אולם בכל זאת אין זה אותו דבר. המדובר פה באוכלוסיה שלימה, שאינה שייכת למעשה למדינה, שלא הוענקה לה אזרחות, אולם המיסים הוטלו במלוא עוצמתם מן הרגע הראשון.
אחר כך באה פרשת הפקעת הרכוש ותיכנון השיכונים ליהודים. למה לרמות את עצמנו ואת העולם ולהעמיד פנים שמדובר בשיכונים מעורבים? אנו יודעים שמדובר בייהוד!
שאלתי, ואני שואל שוב: מה היה החיפזון? רק עכשיו סיפחו את החלק הזה של העיר. כל ריקמת-החיים היא רגישה, מליאת פחדים.
אחר-כך - שינוי שמות הרחובות בירושלים המזרחית. חלק לא בוצע, הודות לטדי קולק.
מה החיפזון הזה בשינוי שמות של רחובות, הנקראים על שם גיבורים לאומיים של העם השני - ואגב, גיבורים חיוביים ? שינו את שמו של רחוב הכליף עומר - אחת הדמויות המופלאות והיפות ביותר בתולדות המרחב הזה - והפכו אותו בן-לילה לרחוב הפטריארך הארמני.
לשם מה עשו זאת? רק כדי להרגיז?
כל הטפסים הנשלחים לתושבי ירושלים המזרחית הם בשפה העברית. אפשר לחוש בפחדי התושבים המקבלים יום-יום טפסים בעברית, שאין הם מבינים את תוכנם, ובכל פעם הם נבהלים, הם חוששים שהמדובר בהפקעת רכוש, או בגזירה אחרת.
האם אי אפשר לדאוג לכך שהאוכלוסיה הערבית תקבל את כל ההודעות בערבית ? זה לא דבר כל כך קשה!
האם אי-אפשר לדאוג לכך, שהאוכלוסיה הערבית תיהנה באמת מחופש ההתארגנות? האם באמת היתה הצדקה לפיצוץ הבית בירושלים, לגירוש אנשים מירושלים?