לית והמסוכנת של ״שביט 2״, וההתנגדות הנמרצת לכל פעולה למען הפירוז האטומי של המרחב. ובאותה עת עצמה חיבלה שלישיה זו בכל ניצן של יוזמת שלום. היא מנעה בעד אזרה ישראלי בהרג בכיר* להיענות להזמנה של ג׳מל עבד-אל-נאצר ולבוא לקהיר כשזה אך עלה לשלטון. היא אסרה על משה שרת להיפגש עם עבד-אל-נאצר, כשזה פנה אליו בכתב בלשון ״אחי שרת״. היא החניקה כל יוזמה כמו ועידת פירנצה ועשרות יוזמות אחרות שפורסמו ושלא פורסמו. היא הקימה כלוב לערביי ישראל בדמות המימשל הצבאי.
בן-פורת:אפילו אינך ראוי לשום קריאת-ביניים בנושא זה.
אבנרי: אז למה אתה קורא קריאת-ביניים ?
מר אבן צדק בכל אשר אמר על נושא זה. הוא צדק באומרו כי ״אנחנו״ - קרי! ממשלת ישראל - ״אשמים חלקית בניתוק הדו-שיח עם הערבים, לקפאון המוחלט של המחשבה המובילה להשתלבות ישראל במרחב״.
איננו יכולים להתנגד לכך, ואיך יכולנו להתנגד? הרי אלה הדברים שאנחנו יצרנו וטבענו! השתלבות במרחב, ניתוק הדו-שיח, קפאון המחשבה, בטחוניזם. בבית מדרשנו שלגו צמחו מושגים אלה. בגללם נרדפנו. בגללם הושמצגו כעוכרי ישראל ובוגדים במדינה. בגללם סבלנו מפצצות, הופי גו באלות, נשברו עצמותינו ותוארגו כמפלצות בפי דוברי המדינה. אנו מברכים את שר החוץ על כי אימץ אותם לעצמו.
גם איננו יכולים לראות כל פסול באכסניה. אני רוצה להסתייג בכל החריפות מדברי חברהכנסת פרם עם מר אריק רולו. מר רולד הוא יותר מאשר עתונאי. הוא אישיות דגולה, רודף שלום ישראל-ערב. הוא פעל רבות למען מטרה זו לא רק בשטח העתונות, כי אם גם בוועיחת בין-לאומיות. ומאמריו המצויינים על בעיות ישראל, שעוררו הד בעולם הערבי, הם תרומה חשובה לשלום, ואני שולח לו ברכה מעל במה זו.
ובכלל - מי הם המתמרמרים על השמצות בחוץ-לארץ? האם לא ממשלתם של ראשי רפ״י דהיום השמיצה כל בעל דעה שונה בחוץ-לארץ, באמצעות בטאונים רשמיים ושגרירי ישראל ? רבותי חברי-הכנסת, יכולתי לספר על כך כמה וכמה סיפורים מנסיוני האישי.
אך איננו פטורים מלשאול! מתי באה התפכחות מפתיעה ורצויה זו של שר-החוץ? מר אבן היה מדינאי בכיר של ממשלת בן-גוריון ולאחר מכן כיהן בה כשר במשך שנים. מתי גילה כי מדיניות בן-גוריון הובילה לקפאון ומובילה לאסון? לפני סיני? בזמן סיני? אתרי סיני? ואותו ניתוק של הדו-שיח, שהוא מייחס לממשלת ישראל אשמה חלקית בו, מתי היה? ״חייבים אנחנו לכונן מחדש את הדו-שיח עם הערבים, שהפסקתו נבעה חלקית מאשמתנו״, - אומר מר אבא אבן ב״לה מונד״. מתי נעשתה שגיאה זו, ומה חלקו של מר אבן בכך?
ומר לוי אשכול, שהיה שר מרכזי בממשלת בן-גוריון בכל התקופה הזאת - מתי הרגיש שאנחנו צודקים? האם חשב כך גם כאשר הכרזנו אנחנו, ערב מיבצע סיני, מלחמה על מה שכינינו ״קבוצת החצר של בן-גוריון״, תוך סיכון עצמנו? או שהגיע למסקנה זו רק אחרי שמר בן-גוריון מסר לו את השלטון, מתוך אמונה מוחלטת כי אכן הוא ימשיך במדיניות זו של בטחוניזם עקר?
כבוד היושב-ראש, אילו היתה לפנינו הצעה לסדר-היום על דברי מר אבן, כלשונה היינו
ירוחם כהן.