ליכולת אנושית, מפני שפעולות-התגמול אינן משרתות שום דבר. הן משרתות אה הצד השני.
והרשה לי אדוני ראש-הממשלה ושר-הבטחון להוסיף עוד משפט אחד. ראש המטה הכללי של צה״ל אמר - בבוקר, למחרת הפעולה בירדן - שצבא-הגנה-לישראל קיבל הוראה מפורשת לא לפגוע בחיי-אדם. אבל נפגעו 11 איש, ביניהם נשים וילדים.
אני חושב שממשלת-ישראל חייבת הסבר על כך למדינה ולעולם. הייתי בהרבה פעולות מסוג זה, ולא אגיד שתמיד אפשר למלא פקודה כזאת בתנאי-קרב. בכל זאת יש כאן פער ברור, גם בעיני חייל, בין ההוראה שעליה דיבר הרמטכ״ל לבין התוצאה, ואני סבור שראש-הממשלה חייב על כך הסבר למדינה.
חזרנו לנושא זה למחרת היום.* בקריאת-ביניים לנאומו הנרגש של בגין, בעת ויכוח מדיני.
בגין מרבה לקרוא קריאות-ביניים, אבל איש אינו מעז לשסע את דבריו שלו, כשהוא מפליג באחד מנאומיו הגדולים. כי הוא פולמוסן חריף מאוד, שאינו נרתע מתשובות קיצוניות ורגשניוו/
בכל זאת נכנס אבנרי לתוך דבריו, כאשר דיבר על פעולות ״אל-פתח״ ותיאר אותן כסכנה לאומית מחרידה. ספסלי חרות נרעשו מחילול-קודש זה, והתפתח דין-ודברים חריף•
בגין: בתקופה האחרונה החל שפו-דם בממדים מחרידים מאוד בתוך מדינת-ישראל, אני לא הייתי אומר, אדוני ראש-הממשלה, כי אלו רק כמה התפרצויות של טירוריסטים ערביים.
אני חושב שיש בהודעה כזאת מידה רבה של קלות-דעת.
אלה לא כמה התפרצויות. זוהי שיטה מדינית, זוהי החלטה מדינית. לא יתכן שהדברים האלה יהיו בבחינת מיקרה. לא יתכן לקשור אותם במה שאתה קראת אתמול - שוב מתוך שיקול ותבונה - ״שכירי-חרב״. המעטת שוב באוזני העולם את רצינות תוקפנות הדמים של אויבינו ממזרח, מצפון וגם מדרום.
אבנרי: למה לנו לעשות תעמולה ל״אל-פתח״ שהיא קבוצה קטנה? למה להפוך אותה לגורם במרחב? (סערה בספסלי חרות).
בגין: אני מצטער מאוד שיהיה עלי להשיב בחריפות מסויימת לקריאת-ביניים זו שלך.
כאשר אנחנו מובילים לקבר חיילים עבריים ואזרחים עבריים, אל-נא תדבר אתנו על קבוצה קטנה של ״אל-פתח״. העם הזה עורקיו יבשים מדם. אין לך דבר נורא יותר מאשר תוספת תשפוכת דמים משארית הפליטה הזאת. אדם אחד אשר נהרג בידי אויבינו, צריך להחריד אותנו.
אנחנו חייבים לדעת את דרכנו, אסור לנו לאבד את עשתונותינו. אבל לדבר על קבוצה קטנה של ״אל-פתח״. כאשר באים אנשים אלה - והם רק החלו, חס-ושלום - והורגים בנו,
שמים מוקשים בכפר-גלעדי, שלו היו מתפוצצים, כפי ששמענו מפי מומהים צבאיים, אולי עשרות אנשים ונשים היו נפגעים, ואתם רוצים ראש-הממשלה מצד אחד, ואתה מן העבר השני,
ליצור רושם שבעצם מה יש פה להתרשם? לא טוב!
אבנרי: מי כמוך יודע, מר בגין, שכל אירגון של מעטים, המפעיל אמצעי אלימות, מייחל לכך שיבוא תגמול נגד האוכלוסיה, הבלתי-לוחמת, כדי ליצור אווירה מתאימה?!
בגץ: מתחת לכבודי להשיב לך, בגלל הרישא של קריאת-הביניים. מי כמוני יודע. מי כמונו יודע. אנחנו נלחמנו למען הצלת עמנו, למען גאולתו; אנחנו נלחמנו למען יצירת מצב שבו שום קלגס לא יוכל להרים יד על ילד יהודי.
כולנו היינו מוכנים לתת נפשנו, יצאנו לקרב פנים אל פנים מול צבא אימפריאליסטי אדיר,
עשינו כל מה שניתן לעשות, מתוך סיכון חיילי המחתרת, על-מנת לא לפגוע באף אשה ובאף
סוף שנת 1966