זהו עוול כלפי יהודי המזרח להשוות את בואם לישראל, שהיה בעיקרו תנועה של שאיפה לישראל, לתנועת הפליטים הערביים משטח המדינה, שהיתה בלחץ, מתוך אונס, בתוקף נסיבות המלחמה - ולא כאן המקום להיכנס לפירוט הדברים.
לכן אנחנו בעד אותו חלק של ההצעה האומר שעל ממשלת-ישראל לרשום את רכוש היהודים שנשאר בארצות-ערב, ולהתחיל בתשלום פיצויים לאותם יהודים, עד להסדר-שלום סופי, שבו בוודאי יגיע גם הדבר הזה לידי סידור. איננו סבורים שיש לקשור זאת באיזו צולה שהיא עם בעיית הפליטים, כי זה רק ידחה את השלום, שבלעדיו לא תיפתר הבעייה הזאת. הבעייה תיפתר בבוא השלום.
הגבול בינינו לבין שכנינו לא הצטנן. חיי אדם יקרים קופדו מפעם לפעם.
המצב החמיר במיוחד בגבול הצפוני. סוריה היא מדינה חלשה ומפולגת ובפרק הזמן הנוגע לענייננו* שלט בה פלג קיצוני של מפלגת התחייה הערבית (בעת), שדגל בקו פרו-סובייטי יותר מכל מישטר ערבי אחר.
לכאורה לא היתה צריכה הממשלה הסורית להיות מעוניינת בתקריות-גבול בשטח ישראל, מחשש למעשי תגמול מצד ישראל. אלא שממשלה זו לא ניסתה לשים קץ למעשים הרצחניים של אירגון אל-פתח.
חימום הגבול חימם גם את היצרים, ובאופק נסתמנה פעולה צבאית גדולה. באותה תקופה העניק הרמטכ״ל דאז - יצחק רבין - ראיון לעיתונאי, ובו אמר בין היתר, כי בעוד שלגבי כל מדינה ערבית אחרת יש לצה״ל מטרות מוגבלות, הרי ״הבעייה עם סוריה היא במהותה התנגשות עם השלטון״.
דבריו של הרמטכ״ל היכו גלים בעולם כולו. בבירות ערב נתקבלה ההצהרה כעדות למזימה אמריקאית להפיל את המישטר הסורי הפרו-סובייטי באמצעות צה״ל.**
הממשלה החליטה לערוך בכנסת דיון מדיני, שבמרכזו יהיו תקריות הגבול האחרונות. בנאום הפתיחה הבטיח לוי אשכול בצורה חד-משמעית פעולה צבאית, אם יימשכו מעשי אל-פתח. הוויכוח עצמו דמה לרסיטל של מקהלה מדברת: נואם אחרי נואם קם וחזר על אותה דרישה.
אבנרי, כדרכו בדיונים מעין אלה, דיבר על הצד העקרוני של הבעייה:
אני מקנא בכל הנואמים שהשתתפו בוויכוח זה, שדיברו בבטחון כה עילאי על מה שיש לעשות ומה שאין לעשות, שיש להם התשובות לכל השאלות. אני מקנא בהם, ואינני נמנה עמם.
כשאני קם לדבר על נושא זה שהוא - מלחמה ושלום, חיים ומוות, דם ודמעות - אני רואה לנגד עיני את החללים שנפלו על הגבול אתמול - קורבנות של רצח מתועב - והעלולים ליפול על הגבול מחר. אותם ואת הוריהם.
אבל אני רואה גם את הרוגי הסיבוב השלישי, את הצעירים החיים עמנו כיום, המקשיבים אולי לדברינו, שכל החלטה בלתי-:נכונה עלולה לחרוץ את גורלם.
לכן, חברי-הכנסת, בנושא האחד הזה, אל נחפז. אל נוציא מסקנות נמהרות, אל ניתן לרגשות להשתלט על תבונתנו, אל ניתן לאינסטינקטים לגבור עלינו.
מבחינה זו ברצוני לשבח את ראש-הממשלה.
אני יודע באיזה לחצים הוא עומד. אני יודע מה אדיר הפיתוי לצוות על פעולה צבאית.
• סוף 1966 תחילת 1967.
*״ כיוס ברור, כי ישראל לא התכוונה לשמש מכשיר אמריקאי להפלת ממשלת סוריה. אף-על-פי-כן מאמינים כיום עשרות מיליונים במרחב - מאלג׳יר ועד ירושלים המזרחית - בנכונותה של סברה זו.