מבחינה מדינית, היתה הפעולה בלתי הגיונית להפליא, וגרמה לתוצאות מרחיקות לכת. הפעולה גילתה לכל את חולשת הצבא הירדני. הבהלה שפרצה ברחבי ירדן הולידה הפגנות סוערות נגד המלך חוסיין, ובמשך ימים אחדים היה שלטונו של מלך זה תלוי על חוט-השערה.
אלא שמזלו עמד לו גם הפעם, והוא החזיק מעמד. אך הוא למד לקח. הוא הסיק את המסקנה שנתגלתה כעבור מספר חודשים: כי בכל משבר במרחב עליו להתייצב בצד מצריים.
למחרת הפעולה בסמוע, כאשר הארץ כולה עוד מלאה רינה וששון, הרמנו את קולנו נגד פעולה זו. ניסינו להסביר, כי לא רק מבחינת השקפתנו שלנו היתה הפעולה אווילית, אלא שהיא היתה מטורפת גם מבחינת תפיסתה של הממשלה עצמה.
כי מה יכול להיות מטורף יותר מאשר מעשה, הסותר לחלוטין את כל התפיסות, האמונות וההחלטות של מבצעיו? מה היא בעצם תפיסתה של ממשלת ישראלי
במחנה הציוני רווחת הדעה, כי התנועה הלאומית הערבית היא בהכרח אוייבת המדינה, וכי המדינות הערביות הלאומניות, קרי ״המהפכניות״, הן האויבות העיקריות של ישראל במרחב. מבחינה זו, אין סכנה חמורה יותר לישראל מאשר ביתורה של ירדן בידי מצריים וסוריה. אם שתיים אלה תשתלטנה על הגבול הארוך ביותר של ישראל, קרי הגבול הירדני, יהיה זה פגע בטחוני.
מן הצד האחר סברו אז - יש לנו עניין בחיזוקם של הגורמים הערביים הקשורים במדינות המערב
(ירדן ולבנון), שכן מדינות המערב הן הידידות האמיתיות של ישראל, ועליהן מבוסס בטחוננו.
והנה, פעולת סמוע סתרה לחלוטין את כל העקרונות האלה, כיוון שהיא נתנה תנופה דינאמית חדשה ללאומנות הערבית הקיצונית ביותר, ועזרה במישרין למצריים ולסוריה לגבור על יריבותיהן במרחב.
הפעולה הנחיתה מהלומה נוראה על מישטרו של חוסיין בירדן וכמעט הפילה אותו כליל. אילו נפל, קרוב לוודאי שירדן היתה הופכת לגרורה של מצריים, ואולי אף גרוע מזה, שכן יכלה ליפול כפרי בשל לידי שוקיירי, ההרפתקן המסוכן והקיצוני.
יתר על-כן: הפעולה עירערה את המערך של מדינות המערב במרחב < כתוצאה מכך סופקו לירדן כלי-נשק רבים, והוסכם בין ארה״ב, בריטניה וצרפת להצביע בארגון האומות המאוחדות בעד החלטה הכוללת גינוי ואיום בעונשים חמורים לישראל.
הפעולה הגיעה לדיון בכנסת, במיסגרת של דיון בהצעות לסדר-היום, וכשנימק אבנרי את הצעתנו להעביר
את הנושא לדיון באחת מוועדות הכנסת, אמר את הדברים הבאים:
השאלה איננה אם נשלים עם מעשי הרצח והחבלה - על כך אין שום ויכוח, לא בבית ולא במדינה. אין גם שום ויכוח על כך שלא נשלים עם מלחמת-גרילה בגבולות.
השאלה היא - איך? האם פעולה צבאית בכלל, ופעולה זו שהיתה בפרט, עוזרת לשים קץ להתנגשויות, או להיפך?
הממשלה ורוב הכנסת סבורים שפעולות צבאיות עוזרות, ויש בפיהם נימוקים כבדי-משקל. אולם אנחנו מפקפקים בזה. כי יש נימוקים כבדי-משקל, ואולי בעלי משקל כבד עוד יותר, בכיוון ההפוך.
כל תנועה טרוריסטית, ללא יוצאת מהכלל, מעוניינת בפעולות-עונשין, המעוררות שנאה, זעם והתמרמרות באוכלוסיה האזרחית.
פעולה צבאית, הפוגעת בהכרח בקרבנות חפים-מפשע, מוכרחה להגביר שנאה חעם, ובכך היא מקלה על הטרוריסטים, המבקשים לגייס מתנדבים, עוזרים, ■מחסה ועזרה.
ראיתם היום, באחד מעיתהני-הערב, תמונה שהתפרסמה בעיתון ירדני, תמונה של זקנה היושבת על חורבות ביתה. את התמונה הזאת רואים היום מיליונים ברחבי המרחב שלנו.