כדי להדגיש את אחדות הכנסת מול פני הסכנה, תמכה ״סיעת העולם הזה - כוח חדש״ בהחלטת הרוב והציעה הצעות נוספות כלהלן:
1. הכנסת מבטאת את ההחלטה הנחושה של העם להגן על מולדתו ועל ריבונות המדינה,
אם תותקף.
2. הכנסת שולחת את ברכתה למגוייסי צה״ל, הערוכים להגנת המדינה.
3 הכנסת קוראת לממשלה לנקוט בשעה חמורה זו כל יוזמה מדינית אפשרית, ישירה ועקיפה, חשאית או גלויה, שיגרתית או בלתי-שיגרתית - להצלת השלום, תוך הרחקת הצבאות משני עברי הגבול.
4. הכנסת מחליטה שיש למצות את כל דרכי ההגנה לשמירה על שלום היישובים, האזרחים והכבישים בגבול הצפוני ובשאר הגבולות, מפני התנכלות של קבוצות טרור וחבלה, תוך שימוש בכל אמצעי ההגנה, בלי להיגרר למלחמה.
5. הכנסת קוראת לאו״ם ולמעצמות העולם לנקוט יוזמה מיידית לשם הצבת כוחות או״ם משני עברי הגבול עם מצרים וסוריה, תוך ערובה שכוחות אלה לא יפונו בעתיד אלא בהסכמת ישראל, מצרים וסוריה באחו/
6. הכנסת קוראת לממשלה להציע את חידוש ועדת שביתת-הנשק הישראלית-מצרית והישראלית-סורית.
7. הכנסת מאוחדת בדעתה שיש להבטיח את חופש השיט לכל הספינות במצרי טיראן, ומבטאת את החלטתה להגן על חופש זה באמצעים המינימליים הדרושים להבטחת זכות זו בפועל.
3 הכנסת קוראת לכל שוחרי השלום במרחב ובעולם כולו לפעול למניעת מלחמה העלולה להביא חורבן והרם על עמי המרחב כולו, ולהשכנת שלום-קבע שיהיה לברכה לכולם.
עתה נתגלתה ממשלת אשכול בכל רפיונה. זמן רב לפני שנוצרה המתיחות בגבול הדרומי, חלה ירידה תלולה במעמדו הציבורי של לוי אשכול. נצחונו הגדול בבחירות לכנסת השישית ב-1965 נשכח לחלוטין. תומכיו, אנשי את״א, פנו לו עורף. מישאלי דעת-קהל הוכיחו כי שלטונו התערער. הבדיחות על לוי אשכול הפשרן (השותה חצי תה חצי קפה) כבר מילאו את הארץ, ובתודעת הציבור נצטייר אשכול כאדם הססן שאינו יודע להכריע ולהחליט.
לאחר סגירת המצרים לא השכילה ממשלת אשכול לקבל כל החלטה. אבא אבן נשלח לסיור בעולם, התדפק על דלתות ראשי מדינות, ודוברי הממשלה השתמשו בסיור זה כבגלולות ארגעה. אלא שהציבור סירב להירגע.
אשכול נשלח להרגיע את הציבור בשידור חי ב״קול-ישראל״. לרוע מזלו אירעה בעת השידור תקרית, ואשכול החל לגמגם ולהתלחש עם השדרן. גימגומו של אשכול מבע עליו סופית חותם של אדם עייף ומהסס, שאינו מסוגל לקבל החלטה.
במקביל נוצלה חולשתו של אשכול לקידום אינטרסים מפלגתיים. טופחה מערכת לחישות, שנועדה לערער את אושיות השלטון הקיים, להגביר את אי-האימון והפחד. מערכה זו הגיעה לממדים מדאיגים ביותר. אי-אפשר היה להתעלם ממסע ״מפוברק״ זה, ובדיון שנתקיים בכנסת ב-30 במאי 1967, ניתנה לאבנרי ההזדמנות לעמוד על-כך:
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה. אני מקנא בכבוד השר, שהיה לו הכוח הנפשי לשאת פה הרצאה כה מלומדת ושקטה- בשעה שבארץ מתנהלת מערכת שיסוי והסתה נגד ממשלת ישראל