גם אז עוד היתה אפשרות למיבצע-שלום גדול ויזום, אן בתנאים קשים הרבה יותר מאשר ב-1949. לא עשינו מאומה בכיוון זה, והתגלגלנו במידרון הרגיל אל הסיבוב השלישי.
לא נותר לאבנרי - ערב המלחמה - אלא לחזור על דיברי סיכום אלה :
ערב כל מיבצע צבאי עומדים אנחנו האקטיביסטים הפוליטיים של מחנה-השלום בישראל. בפני בעייה קשה.
ב-1949 היתה האווירה מתאימה למיבצע גדול של שלום. אך ב-1956 - אחרי שרשרת פעולות-התגמול ופעולות-הפידאיון - היה קשה מאד להמציא תרופת-פלא, שתפסיק באופן ■מיידי את הטרור והחבלה.
ב-1957 שוב נוצרה אפשרות, אם כי קשה יותר, לפתוח במיבצע גדול. ואילו כיום, מול פעולות-טרור כמעט יומיומיות, אחרי מיקוש כביש ראש-פינה והפלת המיגים מעל דמשק זהתקפת-המרגימות על מנרה - שוב אין תרופות-פלא להפסקת מעשי אל-פתח.
אין תרופת-פלא כזאת.
כל מיבצע של שלום מחייב הכנות מרובות, תיכנון ממושך, יצירת כלים מגוונים. אין הוא משנה את המצב בין-לילה. ובלילה פועלים החבלנים.
רק דבר אחד בטוח - מלחמה חדשה, ותהיה עטורת-ניצחוו ורבת-תהילה ככל שתהיה,
לא תפתור את הבעייה.
ב-1 ביוני 1967, בשעות הערב, נתכנסה ממשלת הליכוד הלאומי לישיבתה הראשונה. היתה זו, לכל הדיעות, ממשלת-מלחמה. ואכן, ימים אחדים לאחר כינונה של ממשלה זו פרצה המלחמה.
מלחמת ששת הימים גרמה זעזוע קשה לגוף הישראלי הצעיר. המשבר שקדם למלחמה והמהירות הפנסאסטית •של הנצחון, הלמו ברעם ביום בהיר. תחושת החרדה הנוראה בימים שלפני המלחמה נעלמה מיד לאחר הנצחון, בא במקומה פורקן רגשי אדיר, שפרץ את כל הסכרים. השטחים החדשים שינו לפתע את מושגי החיים ואת הנוף הצר והמוגבל של המדינה. הנצחון הצבאי הביאנו - בפעם הראשונה - אל המרחב והמחיש לתושביהמדינה, לפחות באופן רגשי, את מלוא משמעותה של התודעה המרחבית. לא עוד מדינה מסוגרת על ברית זברזל, אשר בינה לבין שכניה הקרובים ביותר מפריד מסך-ברזל שצבעו הכהה שבצבעים, כי אם מדינה חדשה, המסלקת, במחי-יד, כל מחיצה החוצצת בינה ובין הסביבה.
כמו לאחר טיפול ב״הלם-חשמלי* השפיע הזעזוע כמעט על כל אדם. כאלה שהצטיינו בעבר בתפיסתם הליברלית, סיגלו לעצמם לפתע תפיסות פאשיסטיות מובהקות; בעוד שאחרים, לאומניים קיצוניים ושונאיערבים בעבר, הפכו לרודפי שלום וחסידי ההשתלבות במרחב.
הציבור הישראלי מצא את עצמו ניצב בסימן של חיפושי דרך. שלוש דרכים אלטרנטיביות עמדו לפני המדינה •מייד לאחר המלחמה: החזרת השטחים למדינות השכנות; סיפוחם למדינה; כינון מדינה פלסטינית בשטחים המוחזקים, תוך הסדר עם ישראל.
לעומת מחנה השלום שהתנגד לסיפוח, ואשר חלקים ניכרים הימנו דגלו בכינון מדינה פלסטינית תוך הסדר עם ישראל, ניצב מחנה קולני שחלם על אימפריה יהודית גדולה, החיה על חרבה המושחזת, שאינה חוששת בלל משינויים דימוגראפיים ומאפשרות של שואה גרעינית במרחב.
גישתם של הסיפוחיסטים למיניהם דחתה כל אפשרות של שלום, ואנו בכנסת ראינו את עיקר תפקידנו בהשמעת קול השלום, תוך הבלטת כל הסכנות הפוליטיות הכרוכות בתאוות הסיפוח.