מעוניין באופן חיוני בפתרון של שלום, במהרה. אולם הוא היה חלש מכדי להביא לפתרון כזה בעצמו ומנהיגי ישראל התעלמו מקיומו, בזילזול גובר והולך.
כך נוצרה קרקע-הצמיחה לתופעה שהיתה חלושה בראשיתה, ושהתגברה בהדרגה - פעולת אירגוני החבלה הפלסטיניים.
מבחינה צבאית הם היו בלתי יעילים, וחבריהם נתפסו בנקל, כשהם מוסרים איש את רעהו לידי החוקרים. אך מבחינה מדינית ונפשית גבר כוחם במרחב. מעשיהם מילאו את עיתוני העולם, והם זכו לאהדה גוברה והולכת בדעת הקהל העולמית, הרוחשת חיבה טבעית לחלש הלוחם בחזק.
...הוויכוח היום גובל במעילה בתפקיד.
אין זה ויכוח כלל. כמעט כל הנואמים הצטרפו למקהלה מדברת, כאשר כל נואם חוזר בדיוק על נאום קודמיו, כאילו איש אהד כתב את כולם.
תשפוכת של רגשות, אף כשהם מוצדקים בהחלט - ואין ספק שהם מוצדקים בהחלט - אין בה תשובה לשום שאלה משאלות הגורל, העומדות בפני ישראל.
מה שמחריד בוויכוח זה היום הוא שאף נואם אחד אף לא גיסה לתת תשובה לשאלות אלה.
מדוע הפכו אירגוני החבלה לגורם מרכזי בעולם הערבי, עד כי הם מכתיבים המדיניות למדינות ערב - כדברי ח״כ פרס?
מה לעשות כדי לחסל את הטרור הערבי?
כיצד הפכו אירגוני הטרור, שהיו אירגונים קטנים ועלובים לפני מלחמת ששת-הימים, לגורם בינלאומי, מאז יושבים אנחנו בשטחים המוחזקים?
איך למנוע בידוד מוחלט של ישראל בעולם - לא ליום-יומיים אלא לצמיתות?
מדוע יוצרים עתה ידידי ישראל מאתמול, בכל רחבי העולם המערבי, פולחן של הערצה לאנשים היוצאים לרצוח אותנו?
אפשר להתווכח על החשיבות של מועצת-הביטחון. אני רחוק מלכבד את המוסד הזה. העובדה החשובה אינה שאנחנו מפסידים קרב במועצת הביטחון. החשוב הוא שאנחנו מפסידים את הקרב בלב ידידינו! מכל שגרירי ישראל בעולם המערבי באות קריאות אם-או-אם. הם מדווחים על מה שקורה אצל ידידינו, על יחסם אל אירגוני החבלה.
אתם עומדים חסרי-אונים ואובדי-עצות מול שאלות אלה. איך אפשר לאטום אוזניים ומוח ולב בפני ההגיון, מבלי לנסות להקשיב לו ברצינות?
כבוד היו"ר, האם באמת אנו אובדי-עצות?
יש ויש עצה! אם מוכנים אנחנו לקחת את השור בקרניו, להציע לעם הפלסטיני שלום, המעניק לו חירות לאומית, תוך הבטחת הביטחון וההתפתחות של ישראל.
או שהדגל הפלסטיני יתנופף בצד הדגל הישראלי בארץ-ישראל, או שהוא יתנופף בידי מרצחים המתנכלים למטוסינו בעולם.
לא הסתפקנו בהצגת השאלות. השתדלנו לתת את דעתנו גם על מקורות הטירור, ולבחון את הדרכים היעילות לחיסולו. הדגשנו כי הטירור הוא מכשיר מדיני, וכי רק באמצעים מדיניים ניתן יהיה לחסלו:
כבוד היושבת-ראש, מה רוצה הטרוריסט? מהו היעד שהוא הציב לעצמו, בצאתו לדרך ההרג, החבלה החורבן?