מה לא ? על דברים צדדיים ומשניים היא מוכנה לדון. אבל לא על השאלות הגורליות למדינה בשעה זו.
כבוד היושב-ראש, אעבור לעצם ההצעה לסדר-היום.
ארץ-ישראל השלמה נמצאת עתה בידינו.
השאלה היא! מה נעשה בהי
למעשה, עומדות בבנינו שלוש אפשרויות, ושלוש אפשרויות בלבד!
האפשרות הראשונה היא להחזיר את המצב לקדמותו, מבלי להשיג דבר, כלומר להחזיר את השטחים הכבושים למדינות ערב, מבלי לשאול את תושבי השטחים עצמם מה רצונם.
ישנם כאלה הדוגלים בכך. אבל הסכמי-שלום כאלה על בסיס החזרת השטחים ללא כל תנאי לא יוכלו להיות אלא הסכמי שביתת-נשק בשם אחר.
האפשרות השנייה, הנגדית, היא: סיפוח השטחים האלה למדינת ישראל, וגם זאת בלי לשאול את התושבים.
פירוש הדבר - וזה צריך להיות ברור לכל אחד, ויש לומר זאת בפה מלא - הפיכת ישראל המורחבת למדינה דו-לאומית.
באמצעי דמגוגיה אפשר לטשטש עובדה זו, לנהל מסע שיש לו, לפעמים, גוונים פאשיסטיים.
אבל בהיסטוריה אין התחכמויות.
מדינה שיש בה 2,5 מיליון עברים ו-1,5 מיליון ערבים, ושבה יהיה תוך דור אחד רוב ערבי, תהיה בהכרח מדינה דו-לאומית.
שום התחכמות של אי-מתן אזרחות, או מתן אזרחות חלקית, לא תעזור כאן. לא נוכל להחזיק בשטחים כאלה לאורך ימים בלי לתת לכל התושבים זכויות דמוקראטיות מלאות, אם לא עכשיו, אז בעוד שנה-שנתיים.
מי שמחייב פיתרון כזה, חייב לדעת לקראת מה הוא חותר.
דעתנו שלנו היא שדרך זו אינה מעשית ואינה רצוייה כיום.
חיים-יהד של עברים וערבים בארץ הזאת - אנו רוצים בהם לא פחות ממישהו אחר בבית זה. אך הם לא ייתכנו בדרך פשטנית כזאת, אחרי כל אשר קרה בין שני העמים במשך שני הדורות האחרונים בארץ. נצטרך לעבור הרבה שלבים, עד אשר נגיע למצב כזה.
אם כן, כבוד היושב-ראש, נשאר הפיתרון השלישי, זה שאנחנו דוגלים בו, זה שקוראים לו עכשיו בדרך הסיסמה, בקיצור!
פדראציה.
לא המצאנו הצעה זו תמול-שלשום, לצורך קוניונקטורלי, אחרי המלחמה.
אנחנו דוגלים בפיתרון זה באופן עיקבי ועקשני, מאז היום הראשון להקמת המדינה, והטפנו לו ללא הרף - בתוך הארץ, בחוץ-לארץ ובמרחב - בכל האמצעים שעמדו לרשותנו.
גיבשנו הצעות מפורטות ופירסמנו אותן, ולא יבוא איש אלינו בחשד שאצלנו הן משמשות הסוואה למשהו אחר.
פירוש ההצעה היא, בקיצור, כבוד היושב-ראש!