למחרת המלחמה צץ הרעיון של סיפוח כל אזורי הכיבוש למדינת ישראל, והפיכת היושבים בהם לאזרחי ישראל. לאמיתו של דבר, היה רעיון זה פרי של צביעות מתחסדת, אשר באה להסתיר כוונות שונות לגמרי.
כוונתם האמיתית של הסיפוחיסטים למיניהם היתה לצרף לישראל שטחים ריקים או במקרה הפחות חמור להפוך את תושבי השטחים למיעוט מדוכא וחסר-זכויות, בדומה לכושים בדרום-אפריקה. מכל מקום, אין חסידי הסיפוח חולמים על מדינה שיש בה 2.5 מיליון עברים ו-1.5 מיליון ערביים. נפשם סולדת מן הרעיון של מדינה דו-לאומית כזאת.
זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים התנהלה בארץ תעמולת זוועה, בעיקר מפי אנשי רפ״י והמפד״ל, בדבר הריבוי הפאנטסטי של ערביי ישראל. עשו חשבון, כי בשנה פלונית יהוו ערביי ישראל בלבד רוב בישראל - ווה בלי הבאתו של אף ערבי אחד מחוץ לגבולות הישנים של ישראל.
האם מפיצי סיוט זה מוכנים כיום לכונן מדינה שבה יהוו הערבים כבר מחר שלוש שמיניות של האוכלוסיה זעשויים להוות בה, תוך שנים לא רבות, רוב מוחלט?
מבחינת האידיאולוגיה המוצהרת שלהן הופיעו בכנסת שתי סיעות - ״חירות״ והמרכז החופשי - כמצדדות ברעיון הסיפוח. סיעת המרכז החופשי ניסתה בכל הזדמנות להראות כי היא עולה על אמה-הורתה בתאוות הסיפוח. אלא שניכר היה לעינו של המתבונן האובייקטיבי, שמבחינה מעשית אין כל הבדל בין השתיים. הסיעה הקטנה יותר ניסתה בהצעותיה לנגח את ״חירות״, אך ללא הצלחה רבה. שכן מעיני הציבור לא נעלם כי ״חירות״ היא שוחרת הסיפוח העקבית ביותר בממשלת הליכוד הלאומי.
בדבר אחד הצליח המרכז החופשי לגבור על חירות: בצעקנותו. החלטנו על כן להעמיד סיעה זו במקומה הנכון ואגב כך לערוך את חשבוננו עם חסידי הסיפוח ; במיסגרת של דיון בו הציעה סיעת המרכז החופשי להביע אי-אמון לממשלת הליכוד הלאומי, אמרנו:
אתמול ערכנו חשבון נוקב עם הממשלה, ואנו פטורים מלחזור עליו היום. אולם איננו פטורים מלערוך את החשבון עם הסיעה שהגישה את הצעת אי-האימון.
לא אלעג להצעה מפני שהוגשה על-ידי סיעה קטנה. ולא רק מפני שאני עצמי מייצג סיעה קטנה ■מאוד בבית הזה.
כל רעיון גדול, התחלתו בסיעה קטנה, ואפילו בסיעת יחיד. בנימין זאב הרצל, הנשקף עלינו כאן, היה סיעת-יחיד בעם היהודי, והיום אין איש זוכר מי היה הרוב. המיעוט הזעיר קבע
את ההיסטוריה.
אולם במה דברים אמורים? במעטים המתיצבים בפני העם בראש מורם, המניפים דגל של' בשורה מפורשת, הלוחמים על דעתם וזוכים לאימון הדוגלים בה, עד להפיכתם לרוב.
האם כך עשתה סיעת המרכז החופשי? האם הגיעה לכנסת בשם דיעותיה ברשימה משלה? האם זכתה בקולות משלה, רבים או מעטים ? לא מיניה ולא מקצתיה!
לא הבוחרים בחרו בסיעה זו, אלא מזכירות תנועת ההרות. לבוחרים לא היתה שום השפעה על הרכב רשימה זו. הבוחרים יכלו רק להצביע בעד הרשימה שבראשה עמד מנחם בגין, ועל חשבונו בלבד אפשר לזקוף את הקולות.
אם סיעה זו מונה כיום שלושה חברים בכנסת, • הרי זה מיקדה בלבד. זה יכול היה להיות
* הדברים הושמעו בטרם הצטרף לסיעה שלמה כהן-צידון.