מאיר יעדי: היא תיהפך למדינת שוקיירי והמופתי. אתה תשלוט שם ? אולי אבנרי: חבר הכנסת יערי, נדמה לי שזו היתה הצעה שלך, לפני שנים לא-רבוו/ אם אינני טועה, מפ״ם המאוחדת דאז, החליטה בשנת 1949 בדיוק על זה. תקן אותי אם אני טועה. זכרוני אינו כל-כך לקוי, ואני זוכר את המאורע הזה, כאשר אתה וגם יגאל אלון... מאיר יערי: בדרך כלל איני קורא קריאות-ביניים. אבל עוד אעיר על כך. אורי אבנרי: אשמח מאוד. אבל אני זוכר בשנת 1949, מעמד מסויים, בחיפה, אתה ויגאל אלון הצעתם בדיוק את הדבר הזה.
ויקטור שם-טוט: ישנה תוכנית שלום של מפ״ם מ-1961 שפורסמה. עיין בה. היו"ר יוסף סרלין: אנחנו נמצאים בשנת 1967, וחבר-הכנסת מדבר על המצב בשנת 1967. אורי אבנרי: אני חושש מאוד שהתוכנית שלכם מ-1961 לא התאימה ביותר למצב של 1961, ובוודאי לא למצב של היום.
מי זוכר היום את החרדה שפשטה בציבור לפני מלחמת ששת הימים ? מי חשב אז - לפני המלחמה -על שטחים וסיפוח? מישאלה אחת היתה בלבו של כל אדם: לוואי ונגיע סוף סוף אל השלום הנכסף, ויתמו ,מלחמות מן הארץ. בלית ברירה התייצבה האומה הישראלית לקרב. האומה הצעירה עמדה במיבחן זה. היא עמדה בו, כפי שעמדו רק עמים מעטים בימינו.
אבל מיד לאחר המלחמה התחיל המיבחן השני. מיבחן פרוזאי, בהשוואה למוראות הקרב. מיבחן אפור, אחרי הימים האדומים.
פעם כבר נכשלנו במיבחן זה. אחרי הנצחון ההיסטורי במלחמת העצמאות, לא ידעו מנהיגינו לצעוד את .הצעד ההיסטורי מן השליטה בשדה הקרב אל הבטחת השלום. כתוצאה מכך עברו עלינו שנים ארוכות של מלחמה בלתי פוסקת, לעתים חמה, לעתים קרה, לעתים פושרת.
מאז תום מלחמת ששת הימים חוזרת ההנהגה הישראלית על שגיאות העבר. לגביה יוזמה מהפכנית מטעמנו היא 1סולת כל ערך, שהרי הכוח ממילא בידינו. מה שאין הם מבינים הוא, שהכוח איננו מבטיח שלום.
הנצחון הכביר של מלחמת ששת הימים הפריך לחלוטין, באופן סופי, את האשליה כי ככל שנהיה חזקים ■יותר - כן נכריח את הערבים לעשות עמנו שלום. אלא שעיניה של ההנהגה טחו מראות זאת:
ראש-הממשלה הוא האחראי. ממשלת הליכוד הלאומי היא הנושאת באחריות לעובדה הזועקת מכל קיר הרום בעמק בית-שאן!
ששנה אחרי הניצחון הגדול ביותר בתולדות העם העברי, ניצחון שהיכה את העולם כולו בתדהמה - מצב הביטחון השוטף חמור יותר, וצורכי הביטחון הכללי עצומים יותר, בכפי שהיו לפני המלחמה.
כל משפחה בישראל משלמת עתה לביטחון - משלמת ברצון, כי הביטחון קודם לכל סכום של 400 לירות לחודש; פי ארבעה יותר מאשר לפני חמש שנים, פי שנים יותר מאשר בשנה שלפני מלתמת-ששת-הימים!
ואני מעז להינבא: היא תשלם עוד יותר בשנה הבאה, ואולי עוד ■במחצית השנייה של השנה הזאת.
מה קרה לאותם דיבורים רמים על עוצמת הניצחון, המבטיח שלום לדורות? מה קרה לחלום המתוק שהנה למדו הערבים את הלקח, והנה ייאלצו לבוא אל שולחן הדיונים ?
עדיין לא עברה שנה והנה קם בבית הזה אתמול דויד בן-גוריון ונשא נאום שאין בו אף לא