הילה אחת על שלום, שיש בו השלמה פטאליסטית טוטאלית עם מלחמת-נצח בלתי-נמנעת ובלתי-פוסקת עם העולם הערבי כולו, השלמה החוזרת ומתנגנת בדבר כל הנואמים האחרים בבית הזה!
אנו יודעים! הערבים אשמים. הם אינם רוצים לבוא אל שולחן-הדיונים. הם מקיימים חזית אחידה של עוינות. הם !מגבירים את מלחמת-החבלה בממדים גדלים והולכים.
וזאת האמת. אבל אין זו כל האמת. האם זהו אותו חלק של האמת הצריך להעסיק אותנו, נבחרי העם בישראלי
אנו לא בחרנו בגמאל עבד-אל-נאצר. אנו לא בחרנו במלך חוסיין. אנו בחרנו בממשלת ישראל, בממשלת הליכוד הלאומי, ואליה מופנות שאלותינו ותביעותינו!
מה עשיתם אתם, כדי לצקת את המתכת הלוהטת של הניצחון למטבע של שלום המטבע היחיד המצדיק את הקורבנות?
מה עשתה ממשלת הליכוד הלאומי, כדי לשבור את חומת העוינות הערבית?
מה עשתה, כדי ליצור דינאמיקה של שלום בעולם הערבי?
אילו יוזמות נוספות נקטה, כדי ליצור מציאות מדינית חדשה?
אילו החלטות גורליות החליטה, כדי להחזיר לישראל את חופש הפעולה במרחב?
שום יוזמה לא וננקטה. שום החלטה לא נתקבלה. שום החלטה לא יכלה כלל להתקבל.
כי ממשלה זו - מטבע ברייתה, מעצם מהותה - אינה מסוגלת לקבל שום החלטה, כי אופי ראש-הממשלה משתקף בהרכב הממשלה כולה:
ממשלה שהפכה לכנסת-זוטא, שבה מתרוצצות כל המגמות, שבה כל אחד מנטרל כל אחד, ממשלה שהיתה טובה לשבוע של מלחמה, אך היא אסון בשנה שהיתה צריכה להיות שנה של יוזמות שלום.
השאלה היא: עד מתי ? עד מתי יימשך המחדל ? כמה דם, כמה דמים, עוד נשלם בגללו ?
״לדעת רוב הציבור בישראל חובת הממשלה היא לא לשמור על האחדות, אלא להגיע לידי החלטה. אם איאפשר להגיע להחלטה כזאת פה אחד, תהיה החובה הראשונה של הממשלה, ועצם זכותה להתקיים, בקבלת. החלטה באמצעות הרוב. אין זכות לממשלה להשתמט מהחלטות ולהצביע על עצמה בגאווה ולומר: ״לא קיבלתי החלטות, אך ראו נא כמה מאוחדת אנוכי״. (דברי שר החוץ, אבא אבן, בשבועון ״ג׳ואיש כרוניקל״).
אך ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול, לא רצה להחליט. למען האמת גם לא היה מסוגל להחליט. והציבור במקום ללחוץ על הממשלה להכרעה לכיוון כלשהו, העסיק עצמו במלחמה הפרטית בין השר אלון והשר דייך בתחרות על התואר ״מר ישראל״.
גם על כך אי-אפשר היה לעבור לסדר היום.
הקסמים האישיים של שני המועמדים לירושת ראש-הממשלה עשרים להשפיע על מעריציהם וחסידיהם. אותנו מעניינת רק שאלה אחת! מה הם מייצגים? מהי עמדתם בהכרעות הגורליות העומדות בפני המדינה?
מבחינה זו אין שום הבדל בין שני השרים הנכבדים - ולכן הופכת פרשה זו כולה לקאריקטורה של מלחמת-דיאדוכים *.
אף אחד משניהם אינו קם ואומר! זו גישתי, זו תוכניתי, זה חזוני. שניהם מציעים את עצמם * דיאדובים - המצביאים היווניים שלחמו ביניהם על ירושת אלכסנדר מוקדון.