היא ביקשה להשמיט את הקרקע מתחת לאנטישמיות - ודווקא בימיה חוללה האנטישמיות שואה שלא ידעו היהודים כמותה מאז ימי ראשיתם.
היא ביקשה לקבץ את הגלויות - והנה אין עלייה של ממש לישראל.
היא ביקשה להפוך את יהודי הפזורה לאומה מדינית אחת - וכיום מטרה זו ■מאתנו והלאה.
אך תחת כל אלה חוללה הציונות דבר גדול ומופלא מכל - היא הביאה ללידתה של אומה חדשה, אומה היושבת על אדמתה, הדוברת את שפתה, המקיימת את מדינתה, השלטת על גורלה.
אכן, כמו כל מהפכה גדולה בתולדות העמים, גם המהפכה הציונית נפלה קורבן לנצחונה שלה עצמת זוהי הדיאלקטיקה של המהפכה.
בהולידה את האומה העברית, בהולידו״ את מדינת ישראל, הפכה הציונות את עצמה למיותרת.
(דברים שהושמעו על-ידי אבנרי בישיבה מיוחדת של הכנסת לציון 70 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבאזל ו-50 שנה למתן הצהרת בלפור).
אכן, בני הציונות אנחנו. כמו בן מתבגר, העוזב את בית הוריו לחיות את חייו שלו, עלינו לזכור הורתנו בתודה, אך בשום פנים אסור לנו להשתעבד לה ולמושגיה. דור דור וחייו שלו, צרכיו שלו, אתגריו שלו, תשובותיו שלו.
בהתכנסם בבאזל לכינוסם ההיסטורי, בכותבם את ספריהם במזרח-אירופה, בשומרם על הארץ המובטחת,
לא ידעו אבות הציונות כי בארץ זו חי עם שני, וכי קמה תנועה לאומית ערבית ברחבי המרחב.
בנימין זאב הרצל, בכותבו את הספר המהפכני ״מדינת היהודים״, לא הזכיר אף במילה אחת שיש עם ערבי בארץ-ישראל. כעבור שנים, כאשר בא אליו מכם נורדאו וקרא לעברו: ״לא ידעתי שיש ערבים בארץ, לא אמרת לי זאת״ - לא היה בפי הרצל מענה.
הציונות לא הצליחה למצוא תשובה לבעייה העיקרית שעמדה בדרכה בארץ ישראל: הבעייה הערבית. כך נולד מעגל-הקסמים הנמשך עד היום: חוסר התשובה הציונית לבעייה הערבית הוליד את הקו האנטי-ציוני של התנועה הלאומית הערבית. התנגדות זו הכריחה את הציונות לבקש בעלי ברית בקרב המעצמות הזרות, שביקשו לבלום את הלאומיות הערבית. ברית זאת, מצדה, הגבירה את התנגדות הערבים לציונות. מובן, שבעקבות התפתחות זו מתייצבת בפני דורנו הבעייה בכל חומרתה: האם אנו, בני האומה העברית החדשה, אדוני גורלנו, נפרוץ בעוד מועד את מעגל הקסמים הקטלני ונדע לצאת לדרך חדשה של השתלבות במרחבנו, או שנחיה את כל חיינו בצל המחדל של אתמול?
בגי הציונות אנחנו, אך דרכנו - דרך חדשה היא.
דרכנו מובילה לשלום, להשתלבות ישראל במרחב, לכינון מיסגרת חיים חדשה שבה יחיו ויפעלו בצוותא התנועה הלאומית העברית והתנועה הלאומית הערבית.
חזון זה - היום הוא נראה רחוק ודמיוני. הוא משמש נושא ללעג ולקלס בפי ״ריאליסטים״ מדומים, קטני-אמונה.
אך הרי זה בדיוק היה גורל חזונו של הרצל עצמו בדורו!
כמוהו, נאמר אנחנו היום: ״אם תרצו - אין זו אגדה״.
האם עומדת בראש המדינה הנהגה המסוגלת לפרוץ מעגל קסמים זה ?
את דעתנו על הנהגה זו הבענו בנאום, שנישא בעיקבות כינון הממשלה החדשה, לאחר פטירת ראש הממשלה המנוח.
mm■
יידשס נא בפרוטוקול כי הרמנו את קולט- נגד ממשלה זו.
יירשם נא בפרוטוקול שהזהרנו בפניה את העם, עוד בטרם נמסה לתפקידה.