איבנו בורחים מוויכוח בנושא זה. להיפך, אנחנו מחפשים את הוויכוח. לכן אנחנו מעלים את זה לדיון.
משטר של כיבוש - יהיה ליבראלי ככל שיהיה - אינו יכול שלא להגיע לכלל התנגשות עם האוכלוסיה הנתונה לשלטונו. גם כאן קיים מעגל קסמים: פה ושם נתקל המימשל, האחראי על הסדר באזורי הכיבוש, בגילויי התנגדות; המימשל חייב לדכא התנגדות זו; הדיכוי מחריף עוד יותר את התנגדות האוכלוסיה הנשלטת ופעולות ההתנגדות של אוכלוסיה זו מתרבות; המימשל מחריף את התנהגותו כלפי האוכלוסיה הנשלטת; .האוכלוסיה הנשלטת מתרכזת סביב האלמנטים הקיצוניים ביותר הלוחמים במימשל, ואז נעלמים כמובן לחלוטין כל הגילויים הליבראליים שאפיינו את מימשל הכיבוש בתחילת דרכו.
גם משטר של דיכוי אינו פותר מאומה, באשר הוא מגביר עוד יותר את התמרמרותה של האוכלוסיה הנשלטת. .אך אין זה הגילוי הלבדי. משטר של דיכוי מוכרח להביא לשינוי-ערכים מוסרי בקרב אנשי הגוף השולט והמדמב הליבראל של אתמול, שהוא המדכא של היום, אינו יותר הליבראל של היום.
המסקנה המתחייבת מכך לגבינו היא, שאם אנו רוצים כי לא ידבק בנו שום פגם מוסרי, עלינו להוקיע
כל מעשה של דיכוי; לא להסתפק בניפנוף דגלים עליהם רקומים פתרונות מדיניים, ובכך להרגיע את מצפוננו כחינת עשינו כל שניתן היה להיעשות ואם לא הצלחנו, כי אז האשמה אינה בנו.
הידרדרות מוסרית של הגוף הלאומי היא מחלה מידבקת המפיצה את חיידקיה בגופו של כל אחד מאתנו.
לא קל לעמוד בפניה. כדי להינצל ממחלה זו דרוש לעתים ניתוח אכזרי, שפירושו המעשי ניתוק מוחלט מן הגוף הלאומי. מי מאתנו חזק ואמיץ עד כדי יכולת להסכים מרצון לניתוק מעין זה?! הרבה יותר נוח להתמרמר בשקט ולאחר מכן, כדי לתת מנוח למצפונך המטריד, להצדיק את מעשי-הדיכוי כרע הכרחי, כתופעה חולפת, כדי שאחר-כך, כשכבר תסכין למעשי הדיכוי, תאמץ לעצמך דרך חיים זו כתופעה של קבע, כביכול חי אתה
בין ״פראי-אדם״ בדרום-אפריקה או בחבל ארץ נחשל אחר, ולטובתם ולטובתך כאחד - שיטת ההפרדה והדיכוי
■רצויה וחיונית.
לא. זאת לא תהיה דרכנו. החיים הם פשרה. ויתרנו ונוותר. אך לא נזנח בשום פנים את חובתנו הראשונית להתריע ולהילחם בכל משטר ומימשל הנוהגים בבני-אנוש כיצורים תת-אנושיים, שלא מעולם זה.
כהדגמה למאבקנו יכול לבוא המקרה דלקמן עליו סיפר אבנרי לקוראיו מעל דפי ״העולם-הזר.':
״ביום שני בלילה, בשבוע שעבר, הזמינו אותי באופן בהול כמה מראשי הציבור בירושלים המזרחית. הם ■סיפרו לי סיפור מזעזע: מוכר-פלאפל זקן קיבל את גופת בנו מידי המשטרה.
הבן, קאסם אל-עקר בן 32, מגהץ לפי מיקצועו, אב לשני ילדים, נעצר שבוע לפני כן כחשוד בהשתייכות לארגון-חבלה. לדברי המשפחה, לא היה חולה מעולם. האב נקרא למשטרה, שם נמסר לו כי קאסם מת במעצר. ■לאב נמסר אולטימטום: אם לא יקבור את הבן מייד, עוד בלילה, תקבור אותו המשטרה עצמה. האב, מוכה הלם ופחד, קבר את הבן. לפני כן ראה כי הגופה עטופה סדינים מגואלים בדם.
לא ישנתי אותו לילה. הסיפור התקשר אצלי עם חששות קודמים, שלא רציתי להאמין להם. היה עלי להחלים החלטה אישית, מצפונית: לעורר את העניין בכנסת, או לאו.
היה ברור לי שבמצב-הרוח השורר כיום בציבור, העלאת מיקרה כזה בכנסת תתנקם בנו קשות, תביא למסע ■של השמצה והסתה נגדנו, ותעלה לנו בהרבה אלפי קולות. אך מאידך: איך אסתכל בפני עצמי, אם אמעל בתפקידי המצפוני?
למחרת היום הגשנו הצעה דחופה לסדר-היום. היו"ר, קדיש לוז, סירב לקבלה, בטענה פורמאלית. היה זה .12 שעות לפני סיום מושב הכנסת, וקבלת ההצעה היתה מחייבת את הארכת המושב. אחרי חליפת-מכתבים