ונופיק טוכי: איזו צנזורה היא זאת ? איזה טירור הוא זה ן יש לו זכות להגיד זאת!
אורי אכנדי: אתם מזכירים לי אנשים שאני לא רוצה אכור אותם;
אתם בושה למדינה הזאת!
כל זמן שהדמוקדאטיה מצוייה במדינה הזאת - אגו נדבר על דברים אלה! אני נבחרתי לכנסת כדי לפעול על-פי מצפוני! המצפון אומר לי כי בשביל מה שאני עושה עכשיו אני נבחרתי לכנסת.
כל זמן שאני נמצא בכנסת, אני אגיד מד. שמצפוני יורה לי להגיד! קריאות: יכולת להגיש הצעה-לסדר-היום!
(צעקות ממושכות)
אורי אבנרי: שום צעקות שלכם לא יעזרו!
כבוד היושב-ראש, הגשתי היום הצעה-לסדר-היום על מיקרה מחריד זה. קיבלתי תשובה... אסתר רזיאל נאור: ...אני רוצה תשו-בה על שאלות שאני שואלת!
אורי אבנרי: ההיסטריה שלך לא תפסיק אותי. ההצגות האלה לא ישנו שום דבר!
אס ונר רזיאל-נאור: (צעקות שלא פוענחו על-ידי הקצרנים.)
היו"ר סרדינס: חברת-הכנסת רזיאל-נאור, תני-נא לחבר-הכנסת אבנרי לסיים דבריו.
אסתר רזיאל״נאור: לא אתן לו לסיים. אסור לו להשמיץ את מדינת-ישראל בצורה שכזאת! מה הדיבורים האלה ? מדוע אתם שותקים ?
אורי אבנרי: הגשתי על כך הצעה-לסדר-היום... זוהי בושה וחרפה איך שאתם מגיבים כשאני מעלה מיקרה כזה !
מנחם ידיד: אין לך כלל בושת-פנים? זאת בושה וחרפה!
אורי אבנרי: אתה מצחיק אותי ולא מהיום!
היו"ר סרדינם: אני מבקש שלא תענה.
אורי אבנרי: כבוד היושב-ראש, בעניין זה הגשתי היום הצעה-לסדר-היום. היא לא נתקבלה בטענה שהיה זה מאוחר, מפני שהוגשה אחרי השעה 0(124, ביום לפני יומה האחרון של הכנסת. הסכמתי עם יושב-ראש הכנסת כי העניין יועבר לדיון ישיר בוועדה. אני מקווה ששר-המשטרה, הנוכח כאן, יתן תשובה בעניין זה. שר״המשטרה ששון: אמרתי שכבר יש שופט-חוקר.
אורי אבנרי: לא שמעתי זאת. אני שמח מאד על כך.
אני דואג, מעל הבמה הזאת, שבמדינת-ישראל לא יעבור מיקרה כזה בשקט! (צעקות ממושכות).
אברהם ביטון: היכן האחריות הלאומית?
אורי אבנרי: אחריותי הלאומית היא המצווה עלי להבטיח שכאשר קורים מיקרים כאלה במדינת-ישראל, ידובר עליהם מעל דוכן הכנסת!
מתוך מגמה זו ראינו חובה לעצמנו להגיש לשרי הממשלה, בעיקר למשה דיין, שאילתות על כל מעשה של עוול שהתרחש בשטחים המוחזקים. שילבנו דברים בעניין זה בעשרות נאומים. העלינו את בעיית פיצוצי הבתים, ההגליות, הגירושים ; תבענו הקמת ועדות עררים לעניין פיצוצי-בתים; תבענו הגדרת סמכויות; וכו, וכר.
גם מק״י ניסתה מפעם לפעם לעמוד על משמר זכויותיהם של הפלסטינאים. אלא שמק״י, זו החוזרת בתשובה, לא יכלה לנהל מלחמה עיקבית במימסד הקיים, באשר התקרבה יותר ויותר, במסע ״התשובה* הגדול שלה, אל מחנהו של אבא אבן ,ומיקונים זכה אפילו לאחר נאומיו ללחיצות ידיים מצד הקיצוניים בין אנשי חירות.