אם אנחנו, כבוד היושבת-ראש, רוצים בהתעוררות חיובית בגדה, אם אנחנו רוצים שם בעלייתם של כוחות חדשים וחיוביים, אם אנחנו רוצים בהתחלת דיינאמיזם-של-שלום, חייבת לבוא קודם כל תוכנית ברורה, מפורטת ומיידית מצד ממשלת ישראל 1אל תושבי השטחים האלה.
לא סוד הוא ■מה היא התוכנית שאנחנו מציעים.
אפשר למצות אותה במשפט אחד! אנו, מדינת ישראל, פונים אליכם, העם הפלסטיני, ומציעים לעזור לכם בהקמת מדינה לאומית משלכם בפלסטין, בתנאי שמדינה זו תהיה קשורה בפדראציה כלכלית, בטחוגית ומדינית עם מדינת ישראל.
וכשאנו איננו מדברים אליהם - אחרים כן מדברים. כשאנו איננו ■מדברים אל תושבי השטחים האלה - יש המדברים אליהם - מקאהיר, מעמאן ומדמשק.
ממשלת ישראל העדיפה הצעות-סרק ופנייה אל גורמים בין-לאומיים על פני פנייה אל ערביי פלסטין. ניצלנו על כן כל הזדמנות כדי לחזור ולהדגיש כי:
לא ניו-יורק, לא וושינגטון, לא פאריס הן היום שדות-המערכה המכריעים, כי אם רמאללה, עזה והעיר העתיקה.
וכאן אין שר אחראי, אין תוכנית. אין אפילו הכרה בקיום הבעיה.
שהרי אמר שר-החוץ היום, בנאומו, שיש שלושה גורמים קובעים! מדינות ערב, ישראל וו-,קהילית הבין-לאומית.
ואני אומר, שיש גורם רביעי, והוא חשוב יותר משניים מהגורמים הללו לפחות! העם הערבי הפלסטיני, המרוכז כיום ברובו הגדול תחת ריבונות דגל ישראל.
לא הסתפקנו בכך. הצבענו על מנהיגים מרכזיים מקרב הפלסטינים המוכנים לאמץ את הפתרון המוצע על ידינו. הממשלה מצידה לא הביאה את העובדות לידיעת הציבור. היא העלימה מן הציבור גם עובדות אחרות שנגעו ליחסינו עם שכנינו, אך שלא התרחשו בתוך מרחבנו. החלטנו, אפוא, לנסות להביא את העובדות לידיעת הציבור! הדרך הנאותה לכך היתה נאום במליאת הכנסת. ברם, סגן יושב ראש הכנסת, יצחק נבון, אשר ישב ראש באותה ישיבה, הורה למחוק קטעים מסויימים מאותו נאום מהפרוטוקול הסטנוגראפו; במקרה מעין זה אוסר החוק על ציטוט הדברים שנאמרו במליאת הכנסת
להלן מובא הפרוטוקול הסטנוגרפי לאחר המחיקות שנעשו בפקודת יושב הראש.
היו״ר י. נבון: רשות הדיבור לחבר-הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי! אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.
לא ברור לי מדוע היינו צריכים לחכות שלושה שבועות לנאומו של ראש הממשלי״ נאום ללא תוכן, ללא השראה, ללא מלה חדשה, ללא גילוי האמת לאמיתה.
דיון זה מתנהל כולו באווירה של העלמת האמת, של הצאי-אמת, שהם גרועים מאי-אמת. את העלמת האמת מנמקים בשיקולים של מדיניות עליונה. את חצאי האמת ואי-האמת מנמקים בשיקולים של מוראל פנימי ותעמולה חיצונית. אולם הכנסת איננה האו״ם, שם המקום לתעמולה. כאן המקום להגיד לציבור את האמת.
חובה היא לנו לקרוע מסך כזבים זה, לחשוף מחדש את עובדות היסוד ולהביאן לידיעת הציבור, כדי שיוכל לשפוט, להחליט ולהכריע.
שום שיקולים של מדיניות עליונה, של תעמולה חיצונית, של שלימות הליכוד הלאומי,