נכונות זו - גם אז היתה הממשלה חייבת להכריז מצדה, קבל העם הפלסטיני והעולם, כי היא מוכנה לפתרון זה, והיא חייבת לפעול בכיוון זה בשטחים המוחזקים. והרי עצם העובדה שהסיפוחיסטים למיניהם מתנגדים אף לנסיון כזה מוכיחה שהם משוכנעים כמוני שהיה מצליח אילו נעשה.
מדוע אין היא עושה כך? מדוע היא מכחישה את עצם האפשרות לעשות כך? מפני שכל החלטה כזאת מחייבת הכרעה עקרונית יסודית: הנכונות לוותר על כל סיפוח, תמורת שלום ובטחון.
לכך, כבוד היושב-ראש, אין ממשלת הליכוד הלאומי מוכנה. יהיו הסיבות אשר יהיו התאווה לסיפוחים ולהתנחלות בשטחים חדשים, המשך השיגרה הישנה, ההתחרות הפרועה בין השרים והמירוץ על כס ראש-הממשלה - אין ממשלה זו מוכנה לשלום בלי סיפוח, והיא מעדיפה את האלטרנטיבה היחידה שישנה: סיפוח בלי שלום, סיפוח במחיר מלהמת-נצח.
אולם אין לממשלה זו אומץ הלב להודות בכך בגלוי. אין היא רוצה להעמיד את הברירה הפשוטה בפני הציבור, כי היא חוששת - בצדק גמור - שאם תועמד הברירה הפשוטה של שלום מול סיפוח, שלום או סיפוח, יעדיף רוב רובו של העם את השלום. לכן באים חצאי האמיתות, העלמות האמת ולפעמים אף כזבים גמורים. ואי-האמת העיקרית היא: שאין טעם לחשוב על שלום, מפני שאין כל אפשרות מעשית שמדינות ערב יסכימו לשלום.
ואני שואל שאלה פשוטה: אם זה נכון, מדוע המתינו שרי-החוץ הערביים שבועיים לשובו של אבא אבן מירושלים לניו-יורק? מתי אי-פעם קרה ששר-חוץ מצרי ושר-חוץ ירדני ושריחוץ ערביים אחרים ישבו בניו-יורק והודו בגלוי ובפה מלא, כי הם מחכים לבואו של שר-חוץ ישראלי, בניגוד חותך לרוח החלטות חארטום, ששבקו בכך חיים לכל חי בלי שיוכרז על כך.
תחת תשובה ברורה לשאלת שרי-החוץ הערביים - אם מוכנה ישראל לוותר על סיפוח תמורת שלום - חזר אבא אבן עם תשע הנקודות האומללות שלו, תשע נקודות שאינן אומרות דבר, שהן מלאכת מחשבת של התחמקות וטשטוש, כפי שהיה נאומו של ראש הממשלה אתמול. אף מלה רצינית על יישוב פליטים: אף מלה רצינית על גבולות: אף מלה רצינית על קיום העם הפלסטיני.
כבוד היושב ראש, אנחנו מציעים לגולל את אבן הנגף הזאת מן הדרך, ולהכריז בפומבי על תוכנית של שש נקודות.
1) מדינת-ישראל חותרת לשלום רשמי והסדרי בטחון ממשיים, ומוכנה לוותר תמורתם על כל סיפוח של שטחים מוחזקים, מלבד איחוד ירושלים.
2) מדינת-ישראל מוכנה להגיע להסדר שלום עם כל אומה ערבית על סמך עקרה זה.
3) מדינת-ישראל מכירה בזכות האומה הפלסטינית למדינה לאומית משלה, והיא מוכנה לנהל משא ומתן עם הנהגה פלסטינית לאומית, כנציגתה של מדינה פלסטינית שתקום כתוצאה ממשא ומתן זה, תוך הסדר בטחוני, כלכלי ומדיני עם ישראל.
4) ברוח זו מוכנה ממשלת ישראל להכריז על נכונותה לקיים את החלטת מועצת הבטחון מיום ה-22 בנובמבר 1967, בתנאי שזכותה המובטחת של כל מדינה במרחב לשלום, לריבונות ולגבולות מוכרים ובטוחים, תחול גם על מדינת-ישראל וגם על המדינה הפלסטינית,
אם תקום.
5) מדינת-ישראל קוראת לכל ממשלות ערב לפתוח מייד במגעים לפירוז המרחב מנשק גרעיני תוך פיקוח הדדי.
6) ממשלת ישראל תפרסם תוכנית שלום מפורטת אשר תכלול את מפת השלום.