של הפקיד, לשם כך העמידו אותו באותו מקום, עבור זה הוא מקבל משכורת. הפקיד נמצא במקום כדי שיפעיל אמצעי-שיכנוע, אמצעי-הסברה, וינסה להגיע ללבו של האדם, ורק במיקרה קיצוני מאד יפעיל אמצעים דרסטיים יותר.
אני מבקש את הכנסת, בכל לשון של בקשה, שלא לתת ידה לחוק זה.
דברים אלה קבעו, למעשה, את הסיגנון הכללי של הוויכוח. רק שני ה״כיס הגנו בפה מלא על ההצעה דבורה נצר שהתרכזה אך ורק על הנזק הנגרם לילד המשתתף בהפגנה כזאת, ומרדכי סורקים שהתייצב בפאתוס רב להגנת המנגנון, אותו הוא ייצג שנים ארוכות כראש עיריית כפר-סבא. שניהם אמרו דברי-סעם. אך למעשה היו אלה נימוקים מישניים - לעומת הנסיון המחפיר להפעיל משטרה נגד מוכי-גורל מיואשים.
כל שאר הנואמים קמו, בזה אחר זה, ונקטו עמדה זהה עם זו שלנו. אברהם טייאר דיבר בלהט על הסבל המשתקף במיקרים אלה, ושלל את החוק מכל וכל, מחוץ לכמה פרטים שוליים. שלמה רוזן הצדיק אף הוא כמה פרטים, אך שלל את הדברים העיקריים. יעקב גרום עלה על כולם, ציטט פסוקים רבי-רושם מן התנ״ך והתלמוד, שלל את החוק לחלוטין. כך עשו יעקב כ״ץ ז״ל, אמיל חביבי ומשה קול.
בלטה רחל צברי, בנאום נרגש מן הלב, בו האשימה את מנסחי-החוק במלאכת-רמייה, ובנסיון מודע להונות את הציבור לגבי כוונתם האמיתית.
לשיא הגיע יצחק רפאל, איש המפד״ל, שגינה את החוק באופן קיצוני, ותקף את חברו למפלגה, בורג. ״אגי מביע צער ותמר,ון על ששר-הסעד קיבל על עצמו שליחות ממשלתית זו״, קרא בקול מורג/ ״חוק זה פגום, לקוי, בלתי-שלם - והמעט שיש בו אינו נראה לי.״
!,׳•תה בכך, מן הסתם, נקמה של רפאל בבורג, אשר בגד בו בעת הדיון על הסרת חסינותו בפרשת תלגיבורים.* רפאל הסתמך על ההלכה הדתית, הוכיח שהיא שוללת לגמרי את הצעת השר הדתי.
כבר בעת הדיון שמנו לב לעובדה תמוהה: בעוד אבנרי ציין עוד במשפט הראשון מהי הצעתנו הממשית לגבי
הצעת החוק - שכחו רוב הנואמים האחרים לציין מה הם מציעים. חשבנו: אולי אינם רואים צורך לציין זאת,
שהרי זה נובע בבירור מתוכן דבריהם. הם שוללים. עד שבא תור ההצבעה. ואז נדהמנו.
מסתבר שלא במיקרה שכחו רוב הנואמים לציין כיצד הם עומדים להצביע. כי בין תוכן דבריהם ובין הצבעתם היתה פעורה תהום.
הנה מה שקרה במציאות:
כל המערך, כל גח״ל, רפ״י, המפד״ל, מפ״ם והליברלים העצמאיים - הצביעו בעד העברת ההצעה לוועדה. כלומר: אחרי שכל נציגיהן, או חלק מהם, שללו את הצעת-החוק מכל וכל - הצביעו כאילו היה החוק בסדר מעיקרו, ואין צורך אלא לתקן בו פרט קטן זה או אחר.
יצחק רפאל יצא מן האולם ולא הצביע כלל.
אגודת-ישראל, שנציגה גרוס דיבר בלהט נלהב כזה נגד החוק ולא הותיר בו מילה טובה אחת - נמנעה מהצבעה
מעשהו של גרום היה, אולי, התמוה ביותר. יש לו הסבר פשוט: גרום האגודאי פשוט לא רצה להישאר לבד עמנו ועם הקומוניסטים.
״ בשעה שנדונה הסרת החסינות של רפאל, נטשה סיעתו של בורג את האולם, וכך נוצר רוב להסרת החסינות לגבי סעיף-אישום נוסף, שלולא כן היה קיים רוב למחיקתו.