ברצוני להתעכב בפרוסרוט על נקודות אחדות שהעלה חבר-הכנסת אבנרי.
הוא שואל מדוע לא הצענו את ביטול סעיף 152(2) של הפקודה הנוגע ליחסים הומוסכסואליים בץ מבוגרים אם הדבר נעשה בהסכמה. ״האם לא הגיע הזמן, לבטל את הסעיף 152(2)״? - שואל חבר-הכנסת אבנרי. טוב שניסח את שאלתו כך. זוהי שאלה של זמן. עובדה היא שבשאלה זו קיימות שתי דעות מנוגדות לחלוטין, הן בישראל והן בארצות אחרות. אין לזלזל בדעתם של חלקים רבים בישוב בענין זה, הסוברים אחרת מאשר חבר-הכנסת אבנרי. כאשר נגיע לדיון בקודכם הפלילי החדש, אמנם נצטרך לקיים ויכוח בכנסת על שאלה זו ולהכריע בין שתי הדעות. כשלעצמי אני רואה את הבעיה בכללותה כבעיה רפואית של טיפול כאנומליה פיזיולוגית, יותר מאשר עניין של עבירה פלילית. אבל הכנסת היא אשר תחליט.
ואם ישאל השואל: והרי יש חוגים המתנגדים גם לביטול עבירות התאבדות לפי סעיף 367, - הרי סבורני :כי לגבי עבירות הומוסכסואליות רבים המתנגדים, ולאו דווקא כולם מבין החוגים הדתיים, כפי שסבור אבנרי.
אני לא הייתי מזלזל כל כך בעבירה לפי סעיף 77 לפקודה, האוסר על פירסומים הממיטים חרפה על שליטי ארצות זרות. כנגד הדוגמות של פירסומים המשמיצים את שליטי המדינות הזרות, שהביא חבר-הכנסת אבנרי, יכול אני להביא דוגמות שכנגד, אשר יש בהן יותר מאשר גיחוך! יש בהן כדי לגרום נזק למדינה אני נמנע מלהביא דוגמות, אך לא יקשה לכל אחד מהנוכחים לתאר לעצמו דברים כאלה. האומנם אין עלינו למנוע אותם? יש כאלה הרואים בכל דבר כאילו הוא מכודן נגדם. ובהגדלת העונש מ-1500 לירות קנם למאסר שנה רואים כאילו נסיון לחסום את פיהם. אבל תכלית הצעותינו היא יותר רצינית מכך. אנו סבורים שיש לשמור על יחסים ראויים בין מדינות. אפשר לכתוב מאמרי ביקורת מכל סוג שהוא מבלי לעבור על סעיף 77 לפקודת החוק הפלילי. למה זה יש המשתוקקים במיוחד לעבור עליו? זאת לא אבינר״
שוב טועה חבר-הכנסת אבנרי כשהוא סבור שבהחמרת העונש על פירסום דברי תועבה (סעיף 179) אין אנו אלא, כדבריו, ״מערימים מכשול חדש - ישראלי-מקורי - על חופש היצירה וחופש ההבעה.״ לא ידעתי, קודם כל, שהחמרת עונשים היא המצאה ישראלית-מקורית. אבל זה אינו העיקר. על-ידי שאנו מחמירים בעונש אין אנו מרחיבים את היקף תחולתו של הסעיף העיקרי ״ומצמצמים את חופש היצירה וחופש ההבעה,״ כפי שהוא טוען. מי שטוען כך, מותר לפקפק בכנות ביקורתו. נכון שהמושגים הקובעים מהו פירסום ומה אינו פירסום תועבה משתנים מזמן לזמן, אפשר שמה שנחשב בעבר כדבר תועבה לא ייחשב כן היום. אבל אם פירסום כלשהו נמצא על-ידי בית המשפט לדבר תועבה בעת שהוא דן במיקרה אשר לפניו, היינו תומר ״העשוי לגרום להשחתת המוסר,״ כפי שהוא מקובל בחברה בעת המשפט, מדוע לא ייענש?
ואילו העריך חבר-הכנסת אבנרי את הקילקול הרב שקילקל מבול הפירסומים הזולים שניתך עלינו בשנים האחרונות, ואילו העריך אפילו את מידת הטעם הרע בלבד - מלבד הקילקול המוסרי, שהוא רע ממנו שהכניסו אלה בחיינו, היה אולי מבין מדוע סבורים אנו שיש להחמיר בעונש. עדיין מוקדם להעריך את השפעתה של הספרות הקלוקלת והפירסומים הדומים על הדור הצעיר. אבל חוששני שההיסטוריה תגיש לדור הפידסדמאים הללו חשבון כבד מאוד.
את הצעתו של חבר-הכנסת אבנרי להחמיר בעונש בשל רמזים בלתי-מוסריים כלפי קטינים (סעיף 168) אני מסכים שנשקול בוועדה.
חבר-הכנסת אבנרי התרעם על ההגדלות בקנסות, מפני שבלאו הכי כבר הועלו, על פי חוק דרכי ענישה.
סי חמישה-עשר מן הקצוב בחוק. ההעלאות ההן לא היוו הגדלה ריאלית של הקנסות למעשה, אלא באו רק להביא בחשבון הידידה בערך הכסף שלנו באותה מידה בערך, במשך התקופה עד הגשת החוק ההוא. עכשיו המדובר לראשונה בהעלאת קנסות לעומת הקיים״.
תמו דברי שר המשפטים דאז, דב יוסף. בדברינו העזנו להעלות את הדרישה לבטל את הסעיף המטיל עונש על יחסים הומו-סכטואליים בין מבוגרים. זהו, כמובן, עניין עדין ביותר. ידענו שבכך ניתן פתחון פר.