לנות שבה שמעה היושבת-ראש הנכבדה (דבורה נצר) את חבר-הבנסת אורי אבנרי, ולא הפסיקה אותו כשחזר פה לעניין סובלן...״
לאחר מכן דיבר רוזן בהתרגשות כנה על פרשת סובלן, אליה היתה לו נגיעה כשר-המשפטים דאז. הוא תמך בהצעתנו, והעלה הצעה אלטרנטיבית, פחות מרחיקת-לכת.
בעקבות עתירתו של רב סרן בנימין שליט אל בית המשפט העליון, למתן צו על תנאי נגד שר הפנים פנה בית המשפט העליון אל הממשלה והכנסת בבקשה ליזום תיקון בחוק, שיבטל את הצורך ברישום הפרט ״לאום״ בספרי מרשם האוכלוסין.
בפחדנות האופיינית לקואליציה הגדולה, דחתה הממשלה מיד תביעה זו, בהסכמת שרי מפ״ם, אחדות העבודה ושאר חילוניים מילוליים. נותרה הכנסת. הגשנו הצעה דחופה לסדר היום, בתוספת חוות דעת משפטית, שבאה
להסביר ליו״ר הכנסת את הצד המשפטי של הענין. הנשיאות החליטה פה אחד שלא להכיר בדחיפות ההצעה,
וגם לא לאפשר לנו להעלות את הענין באותו שבוע כהצעה לא דחופה. אלא שהתברר שלא קל להשתיק אותנו. ההזדמנות באה כאשר הגיעה לדיון הצעת חוק שיגרתית, הדנה בחובת האזרחים לשאת תעודות זהוי/ ענין זה עולה בכל שנה, מבלי שנערך עליו ויכוח. גם הפעם לא נרשם איש לוויכוח, מלבדנו. רק לאחר נאומו של אבנרי ביקשו רבים להשתתף בוויכוח על מנת להגיב על השגותינו.
בין יתר הדברים אמר אבנרי:
אני מציע להחזיר את החוק הזה לממשלה. לא מפני שאני מזלזל בצורך בתעודת-זהות, אלא מפני שבתעודת-הזהות הישראלית מופיע פריט שאני מתנגד לו בחריפות, והוא הסעיף ״לאום״.
היהודים לחמו בכל העולם למען תתקבלנה חוקות האוסרות על ציון המוצא האתני, הדתי
והלאומי בתעודת-זהות, בדרכונים ובטפסים רשמיים כלשהם. הודות ללחץ היהודי יש היום מדינות בעולם, כמו הרפובליקה האוסטרית, שבה אוסרת החוקה בפירוש ציון פריטים מסרג זה במיסמכים רשמיים.
והנה, במדינה שלנו, קיימת תעודת-זהות אשר בה מצויץ הפריט הזה, שהתנגדנו לו בכל מקום אחר בעולם, שבו לא היינו אנחנו הרוב.
דבר זה חמור שבעתיים לאור הדבר שקרה בשבועות האחרונים. בית-המשפט העליון של מדינת ישראל, בהרכב של תשעה שופטים, ועל דעת כל תשעת השופטים, פנה אל המחוקק, באמצעות הממשלה, ותבע לבטל במירשם התושבים וממילא גם בתעודת-הזהות, את הציון ״לאום״. תגובת הממשלה והכנסת - קשה להגדירה אחרת מאשר סטירת-לחי לבית-המשפט העליון של המדינה.
כאשר הגשנו הצעה לסדר-היום של הכנסת, לדון בפנייה של בית-המשפט אל המחוקק, לא הכירה נשיאות הכנסת בדחיפותה של הצעה זו, וכך מנעה כל דיון בכנסת על פנייה של ביתהמשפט העליון אל המחוקק, אל בית המחוקקים. איני רוצה פעמיים ביום אחד להשתמש במונח ״סקנדל״, אחרת הייתי משתמש במילה הזאת לגבי עניין זה.
...אין זה מיקרה שבית-המשפט העליון - לאחד דיון נוקב - הגיע לכלל מסקנה שיש לבטל את הפריט הזה. קיימת הבעיה של הנשים הנכריות. איך אפשר לדבר על ציונות, על קיבוץ גלויות, על פתיחת שערים בפני מיליוני יהודים מארצות הגוש המזרחי - ובאותה בשימה להשאיר בתוקף חוק היוצר אפלייה קיצונית בין בעל יהודי לבין אשתו הלא-יהודיה, אותה אשה לא יהודיה שנישאה ליהודי, שרצתה לעלות עימו ארצה, הרוצה לגדל את בניה ברוח תרבותה של המדינה הזו, לשלוח את בניה לצה״ל, להשתרש במדינה ולקשור את חייה