מימי רכוש - תחת גג אחד. הדבר יביא לידי ייעול וחסכון במנגנונים ויאפשר גביית מס-אמת, בהתחשב בנתוניו של הבישום.

בהמשך הדברים, תבענו להכיר במענק הניתן לעובד חברה הפורש מעבודתו, כשאותו עובד הוא אחד מבעלי המניות של החברה הנוגעת בדבר, וכשהמניות בחברה שייכות לו ולעוד מספר קטן של אנשים. לא מצאנו הצדקה להבחין לענין זה בין שכיר לעצמאי. ברגע ששניהם עובדים, שניהם זכאים לאותן הסבות סוציאליות. מדוע איפוא להקשות? כן הצבענו על החמרות מיותרות אשר נכללו בהצעה הממשלתית וטענו כי הן מוגזמות:

אדם זכאי לנהל את עסקיו במסגרת החוק כפי שהוא מוצא לנכון. אם צורת ניהול פלמונית כרוכה בתשלום מיסים נמוכים יותר, אין לבוא משום כך ולהמר שהעיסקה בדויה ומלאכותית. הדבר גם יוצר אי-ודאות. מצא אדם דרך לחסוך במיסים, הוא הולך ומשקיע את הכסף שחסך בעיסקה, ולימים יבוא אליו פקיד השומה ויאמר לו: העיסקה שעשית מטרתה העיקרית היא להפחית את סכום המס, איני מסכים לכך. אם יש ״חור״ בחוק, ואפשר לעשות עיסקה שבאה לחסוך מיסים, הדרך הנכונה היא לסתום את החור. אבל אי אפשר להטיל על פקיד השומה לבטל עיסקאות חוקיות שאדם עושר״ נדמה לי שזה גם לא כל-כך מקובל בעולם. סעיף 86, בנוסחו הנוכחי, נותן די אפשרויות לפקיד השומה לפסול עיסקאות, ואין הצדקה להרחיב סמכות זו.

לאחר מלחמת ששת הימים הביא שר האוצר דאז, פינחס ספיר, לדיון בכנסת הצעה נוספת לתיקון דיני מס הכנסה, שנועדה להעניק הקלות לעולים חדשים ולמשפחות מרובות ילדים. תמכנו בהקלות אלה, אבל עוררנו כמה וכמה שאלות עקרוניות. תחילה שללנו את הגישה כאילו ניתן להגדיל את ממדי העליה לישראל ולהפכה לעליה המונית באמצעות תמריצים כלכליים:

איש מן הנוכחים בבית הזה, שלא נולדו בארץ, לא בא לארץ בגלל תמריץ כלכלי. אינני מכיר אף יהודי שהגיע אי-פעם לארץ-ישראל בגלל תמריץ כלכלי. היהודים באו, מיעוטם מתוך מניעים אידיאליסטיים וחזון, ורובם המכריע - כתגובה על גירושים, על דיכוי ועל סכנת השמדה, רוצים כאן לשכוח את הנסיון הזה של תשעים שיות עליה ציונית, ולהציג תחזית של עליה בעקבות תמריצים. זהו דבר מופרח מיסודו.

אפילו נניח שבמקום לחץ אנטישמי יכול לבוא משהו אחר: שבמקום כוח-הדחיפה של האנטישמיות משם יבוא כוח המשיכה של הארץ מכאן. גם אז לא יועיל תמריץ של מס הכנסה, לא של אלף לירות פה או אלף לירות שם. פה מדובר על יצירת חזות אחרת של ארץ-ישראל, חזות של מדינת ישראל שתמשוך עולים. זה דבר ההורג בהרבה מכל מה שנאמר בהצעת חוק זו. ארץ מנותקת! ארץ החיה על חרבה, ארץ ששליש ממשאביה מופנים לבטחון שוטף (ואחוז זה ילך ויגדל בהכרח בשנים הקרובות, כשאנחנו מתקרבים לכלי-נשק בסדרי גודל אחרים ובמחירים אחרים, - ארץ כזאת קשה לה למשוך עליה.

אשר לעולים החדשים: לא שללנו את ההקלות המוענקות להם, אבל מצאנו לנכון להציג שאלה עקרונית:

יש פה גם שאלה שאני מזכיר אותה רק בסוגריים, שאלת הקיפוח המתחיל להיווצר, קיפוח אזרחי ישראל לעומת העולים החדשים. יכולים אנו להשלם עם קיפוח זה כשהוא מצומצם. אבל כשזה עובר גבול מסויים, זה מתחיל להיות בלתי-בריא.

נשאלתי לא מזמן באחד ממוסדות האוניברסיטה: מה ההצדקה לכך שמונעים מבני הארץ אפשרות ללמוד באוניברסיטה מחמת חוסר מקום, בשעה שנותנים מילגאות לסטודנטים מן החוץ, שאינם מתחייבים כלל להישאר בארץ? מהי ההצדקה במתן מילגאות ומקומות לימוד לאנשים הבאים לארץ כדי ללמוד בה וחוזרים אחר-כך לפזורה, בשעה שלבני הארץ אין מקומות באוניברסיטאות?

285