בהסתמך על חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, ביקשה הממשלה מהכנסת להחיל את דין הרציפות על כ-עשרים זווקים, שהכנסת החמישית לא סיימה את הדיון בהם, לאחר שעברו את הקריאה הראשונה.
לפני קבלת חוק-הרציפות, היה על הכנסת החדשה לדון בחוקים אלה מחדש בקריאה ראשונה אולם חוקר,רציפות העניק לממשלה את הסמכות לתבוע מן הכנסת החדשה שתמשיך בטיפול במקום שהכנסת הקודמת גמרה.
פירוש הדבר, למעשה, שבכנסת השישית לא יהיה דיון של ממש במליאה בחוקים אלה. בשלב ראשון ביקשה הממשלה להחיל את דיון הרציפות על 14 חוקים. לדיון על בקשה זו, אשר בו מתקיים מעין ״דיון זוטא״ על החוקים השונים לגביהם מבקשים את החלת דין הרציפות, הוקצבו שתיים וחצי שעות, מהן 10 דקות לסיעתנו. דיברנו על ארבעה חוקים בלבד, כשאנחנו שמים את הדגש על הצעת החוק הקרוייה הוק למניעת האזנת סתר, 1962:
גבירתי היושבת-ראש, עשרים-ושלושה חברי-כנסת נכבדים.
ועדת-הבנסת הקציבה לסיעתנו, ברוב נדיבותה, עשר דקות לדיון בארבע עשרה הצעות-חוק
- כלומר 45 שניות לכל חוק, הקובע גורלות אדם וממון, ושנתקבל בכנסת הקודמת, עצה הכוח החדש לא היה קיים כלל. זהו דיון אבסורדי מטבעו, והוא מוכיח שוב עד כמה הפכה הרשות המחוקקת הריבונית של ישראל לאצבע קטנה של הזרוע המבצעת.
לא נותר לנו אלא להגיד מילים ספורות בלבד על כמה מהצעות-החוקים הנדונות.
לגבי ״חוק ביטוח צד שלישי״: אנו סבורים שהגיע הזמן להנהיג ביטוח-חובה ממלכתי לכל נזקי התאונות, להוציא מיקרים של זדון בולט. יש מכניזם של תאונות, ודרוש מכניזם של פיצוי.
כיום אין הביטוח חל על מיקרים בהם נפגע אדם בלי אשמת הנהג, ויש הרבה חורים אחרים בחוק. בשעתו נתמנתה ועדה לבדיקת שאלה זו. נשמח אם שר-המשפטים יוכל למסור פרטים על מסקנותיה, ולגלות לנו אם הוא עצמו דוגל ברעיון הביטוח הממלכתי.
לגבי ״חוק הדיינים״: זהו חוק פסול מעיקרו, וגם התיקון פסול מעיקרו. בניגוד לעקרון הדמוקראטי המקודש של הפרדת הדת מן המדינה, הוא מפקיר את האזרח לשיפוטם של דיינים, הדנים על פי דינים שהותקנו לפגי אלף ואלפיים שנה - החל בדיני ייבום וחליצה, וכלה בדיני ממזרים.
בעוד שכל שופט בישראל חייב להצהיר כי ״אני מהחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה״, מצהיר הדיין רק ״אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל״. אין בהצהרה זכר לחוק, כי רבים מן הדיינים, השופטים את אזרחי המדינה, כופרים בפירוש בחוק המדינה.
מה הם החוקים העומדים לנגד עיני הדיינים? על כך למדנו מפרשה מחרידה, שנתגלתה החודש: נמסר בעתונות כי הרב הראשי לירושלים פסק שאסור ליהודי דתי לחלל שבת כדי להציל חייו של לא-יהודי. פיקוח נפש אינו חל על גוי, כי לגוי אין נפש: כך דן דיין בישראל
- אדם שמדינת-ישראל נותנת לו סמכות על חייו של כל אזרח עיברי בישראל.
עתה בא התיקון - ומה הוא מתקן ? הוא מוסיף שערוריה חדשה. מסיבות פוליטיות חפצה המפד״ל כי הרב אונטרמן ישמש כרב ראשי. מפני שהוא קשיש מדי, יש צורך להתאים את