ועוד שאלה! האם יש לבצע את הכל בצורת דירות למכירה, המונעות ונוגדות את ניידות האוכלוסיה, שהיא חיונית לתיכנון מישקי יעיל - או ליצור גיוון טבעי בין דירות להשכרה ודירות למכירה, עם יכולת בחירה לכל משפחה לפי טעמה ולפי צרכיה המיוחדים.
האם יש להכריח כל אדם להוציא רבבות לירות לשיכון? אם רוצה אדם לשלם שכר-דירה. ולהשקיע את כספו בצורה אחרת, למשל למען ייצור, האם יש למנוע זאת ממנו? האם לא כדאי ליצור מצב של גיוון, של ריבוי צורות, של בחירה?
וכאן המקום לדבר על בעיית-הבעיות להרבה רבבות ישראלים: בעיית המשכנתא. הרי נוצר כיום מצב שרבבות אלה משלמים ומשלמים, ובסוף השנה הם רואים כי המשכנתא לא פחתה, אלא גדלה, כמו מלאכתו של סיסיפום.
ההצמדה היא הצמתה - הצמוד הופך לצמית, כמו ״הנפשות המתות״ של גוגול.
אבו מבקשים אותך, כבוד השר, לפעול בממשלה לביטול ההצמדה בכלל.
לא רק כדי להחזיר את האמון ללידה הישראלית, אלא גם כדי לשחרר ציבור גדול זה מן הסיוט של משכנתא ניצחית - העלולה להיות יותר ניצחית מאשר הדירה שעליה היא חלה.
מרבית הבתים שנבנו להשכרה, נבנו לפני קום המדינה. אלה הם לרוב בתים ישנים הטעונים מדי פעם שיפוץ, אלא שעקב ההכנסות המעטות אין בעלי הבתים יכולים לעמוד בכך.
בשעתו יזמה הממשלה הצעת חוק שבאה להכריח את בעלי הבתים והדיירים לדאוג לשיפוץ זה. חוק זה נתקבל, והוטל על הממשלה לקבוע בתקנות, תוך שלושה חדשים, איך להסדיר את התשלום - מי ישלם מר״ וכמה. מובן שזוהי בעיה עדינה, שכן יש גם צדק בטענות הדיירים.
הכנסת השתמטה בשעתו מלהחליט על כך בעצמה, וניסתה לגולל את העניין על הממשלה. אבל הממשלה לא התקינה את התקנות. היא לא רצתה לריב עם בעלי הבתים, וגם לא עם הדיירים. גם לאלה וגם לאלה יש קולות בבחירות. היא גם חששה שמא הממשלה או העיריות יצטרכו להשתתף במימון השיפוץ, בדרך זו או אחרת. התוצאה: הממשלה הפרה את החוק, לא התקינה תקנות והחוק שבק חיים לכל זד.
הממשלה באה איפוא לכנסת והציעה לכנסת לבטל בכלל את גבול הזמן שנקבע לממשלה להתקנת תקנות, שעבר מזמן. סגן שר הפנים לא הסכים אפילו לארכה של שנתיים. היה ברור כי הכוונה היא לקבור את העניין בשקט.
הצעת הממשלה זכתה לקולות כל חברי הקואליציה. גח״ל ורפ״י נמנעו, בטענה שממילא החוק כבר הופר. ידו של אבנרי היתה היחידה שהורמה נגד ההצעה - כדי לגנות את הפרת החוק ואת ביזוי הכנסת.
אילצנו את הכנסת לחזור ולדון בנושא זה כשהגשנו הצעה דחופה לסדר-היום, אשר נגעה בחוק הגנת הדייר. בהסתמך על חוק זד. הותקנו תקנות שהעלו את שכר הדירה. בחוק נאמר שתקנות אלה נכנסות אוטומאטית לתוקפן, אלא אם תתנגד הכנסת. תבענו כי הכנסת תדון בנושא - ולאור הנאמר בחוק, אי-אפשר היה לשלול את דחיפותה של הצעה זו.
היינו הסיעה היחידה בכל הכנסת שתבעה דיון בנושא זה. שני חברי-כנסת שלחו לכל חברי-הכנסת מכתבים ובהם ביקשו עריכת דיון דחוף בנושא זה. המכתב האחד היה של ח״כ פדלשטיין, בשם אירגון הסוחרים. אך פרלשטיין כלל לא הופיע לדיון, וסיעתו (גח״ל) הצביעה נגד הצעתנו להעלות את הנושא. המכתב השני היה של אירגון בעלי-המלאכה של ח״כ פישר. פישר היה אמיץ יותר - הוא נכח בוויכוח, והוא נמנע מהצבעה באורח הפגנתי בולט, כשהמערך הצביע בעד הורדת העניין מסדר היום.