הבעיה עצמה היא מסובכת מאין כמור- נאלצנו להקדיש זמן רב כדי ללמוד אותה, ולקרוא רבבות מילים,
בדי להשתלם. נפגשנו עם נציגי הדיירים ונציגי בעלי הבתים, ולבסוף גיבשנו את דעתנו.
זוהי דוגמה טובה לצורה בה אנחנו מגבשים את דעותינו: לא על פי ״איום״, לא על סי דוקטרינה קבועה מראש, אלא על-סמך בירור ענייני, כשאנחנו ניגשים לבעייה חדשה בראש פתוח.
מצאנו כי יש כאן צדק מול צדק ונסינו לגשר בין הטענות הצודקות של שני הצדדים:
גם אילו הסכמנו לכל מילה של תקנות הגנת הדייר, שפורסמו באחד ביוני 1966, גם אז היינו תובעים מן הכנסת לדון בהן לפני אישורן. כי לא יתכן שהממשלה תתקין תקנות הנוגעות לעשרים אחוז מתושבי המדינה לפחות - דיירים, בעלי-בתים, מחזיקי בתי-עסק - מבלי שהכנסת תתן את דעתה עליהם.
קיים צדק רב בטענות שני הצדדים היריבים.
מצד אחד - בעלי הבתים. אין ספק שהם קופחו באופן משווע. כאן היתה כמעט הפקעה של נכסי שכבה שלמה, וזה בשעה ששכבות אחרות תפחו ושמנו בחממה הפרוטקציוניסטית של המישטר הקיים.
יש לא מעט דירות מפוארות, שדייריהן מרוויחים אלפי לירות לחודש, ומשלמים שכר-דירה בשיעור של עשרות לירות לחודש.
אם בא איש לארץ לפני שלושים שנה, הביא עמו -.3000 לא״י (שהם כ-250 אלף ל״י) והשקיע כסף זה בבית כדי להבטיח את עתידו לעת זיקנה - בארץ שאין בה גם כיום ביטוח זיקנה ריאלי - הרי הוא מוצא את עצמו היום עם הכנסה נטו של 200 ל״י לחודש, כלומר - בגבול הרעב.
ומצד שני - הדיירים. לא כולם עשירים, לא כולם זכו מן ההפקר.
רבים מהם הם כיום אגשים קשישים גם הם, הגרים בנכם עשרות בשנים. רבים השקיעו סכומים נכבדים בשיפוץ הדירות, דבר שבעל-הבית לא יכול היה לעשותו בנכס המופקע-למחצה. אחרים השקיעו את חסכונותיהם בתשלום דמי-מפתח.
אל נשכח גם את השכבה הגדולה של דיירים בבתי-המגורים השייכים לממשלה, בבתים הישנים של הערים הנטושות או בבניה ממשלתית - דבר היוצר עיוות ניכר בשיקול הממשלתי.
אלה אומרים, ושוב בצדק: שוללים מאיתנו בקנוניה מפלגתית את תוספת-היוקר המגיעה לנו, איך ומדוע נשלם תוספת לשכר-הדירה?
אם חלה התייקרות, מדוע לא יפוצו כולם?
בקיצור, האם על-ידי עשיית צדק לבעלי-הבתים, נגרום עוול באותה מידה - ואף במידה גדולה יותר - לדיירים?
אל נשכח, ישנם גם בעלי-בתים, שקנו את הנכם לא כשהיה יקר, אלא במחיר ירוד, מתוך חשבון ספקולטיבי, אחרי כניסת חוקי הגנת הדייר לתוקפם. והדיירים שואלים: האם אנחנו צריכים להיות מקור להתעשרותם של אלה?
הרי הדייר ששילם דמי מפתח, לו אין זה חשוב למי שילם, אם לבעל-הבית או לדייר הקודם.
לעיתים הוא שילם 60% ומעלה משווי הדירה. אם ישלם עכשיו שכר דירה גבוה יותר, הרי ערך דמי-המפתח יורד, ובצאתו מהדירה יקבל פחות.