בעמדתנו נשארנו לבדנו. באדר תמך עקרונית בחוק, אך שלל את הרחבת הפיקוח על הבנקים. -שם-טוב דרש, להיפך, פיקוח חמור יותר.
תוך כדי כך התפתח בינו לבין אבנרי דו-שיח קצר:
שם-טוב: אני מוכרח לומר שיש לי עונג גדול להכריז שהסכמתי לכל מילה שאמר שר האוצר בקשר לחוק זה. איני מתחייב גם בעתיד לתמוך בכל דבר ששר האוצר מביא לכנסת״.
אבנרי: יש לך ברירה?
שם-טוב: בהחלט. עוד תיווכח.
אבנרי: הלוואי.
חזרנו ועמדנו על עיקרון זה, עת הונחה לקריאה ראשונה הצעה לתיקון דיני מס הכנסה. אותו דיון החל כאפיזודה משעשעת למדי.
על-פי תקנון הכנסת אפשר לקיים דיון בהצעת-חוק, רק אם חלפו יומיים מאז הונחה ההצעה על שולחן חבריהכנסת. כיוון שהצעת התיקון נראתה לממשלה כדחופה, הסכימה ועדת הכנסת להתיר דיון מיידי.
הדיון נפתח בדברי שר המסחר והתעשיה דאז, חיים צדוק, שמילא את מקומו של שר האוצר, אשר באותו ערב השיא את בתו.
למעשה, לא הספיקו חברי-הכנסת אפילו לעיין בהצעה ולקבוע עמדה לגביה.
בכל זאת הספקנו לבדוק את ההצעה והחלטנו שלא להשתתף בוויכוח, ולהצביע עם הממשלה, ההצעה, שבאה לתקן הוראה שולית למדי בפקודת מם הכנסה, נראתה בעינינו כרצויה. אף-על-פי-כן, ומבלי שנתבקש לכך, נתן יו״ר הכנסת את רשות הדיבור לאבנרי. נראה שההרגל בכל זאת עשה את שלו.
אבנרי, בדבריו הקצרים והענייניים, הצביע על ליקוי בהצעת הממשלה:
אני רוצה לשאול שאלה אחת בלבד: בסעיף 1 (ג) נאמר: ״המניות אושרו על-ידי שר האוצר לענין זה״. הייתי מבקש לשמוע מפי השר, הממלא כאן את מקומו של שר האוצר, מדוע דרוש אישורו של שר האוצר. האם רוצים להבחין בין מניה למגיה? - אם כן, מדוע לא יהיו קריטריונים אובייקטיביים, קבועים בחוק?
לא רק מה שמסור לשיקול דעת בלעדי עלול להיות שרירותי. ישנם חוקים שמלכתחילה !מתירים הפקעת ?כויות, כדי להקנות יתרונות למימשל. הפקעה זו אינה תמיד לטובת האינטרס הציבורי.
הממשלה הציעה לכנסת לתקן את פקודת זכות היוצרים ובכך להפקיע כמה וכמה מזכויות היוצרים, לטובת הטלוויזיה הלימודית. מובן שחוק מעין זה אינו עשוי לעודד יוצרים למיניהם. ההצעה זכתה לביקורת קטלנית במאמרים ראשיים, וסיעתנו - יחד עם סיעת גח״ל - תבעה להחזירה לממשלה.
החוק עצמו בא לאפשר לממשלה להשתמש ביצירות ספרותיות ומוסיקליות, כחלק-לווי של תוכנית בטלוויזיה הלימודית, בלי לבקש רשות מטעם היוצר. היוצר גם אינו נשאל לגבי התמלוגים: אלה ייקבעו בהסכם עם אקו״ם, ובהעדר הסכם - על-ידי ועדה ניטראלית.
בדברינו הצבנו כמה עקרונות:
ציינו כי אנחנו מתנגדים לכל הפקעה. היצירה שייכת ליוצר, ורק הוא אדון לה.
יש לרשום יצירות תרבותיות, כשם שרושמים פטנטים. כדאי להטיל זאת על רשם-הפטנטים הממשלתי.
יוצר שאינו רוצה להשתייך לאקו״ס, אין להכריחו שאקו״ם תייצג אותו.
יש להנהיג בהקדם האפשרי טלוויזיה כללית במדינה, ועל כן יש לחוקק חוקים סבירים, שיסדירו בעיות אלה ברוח דמוקראטית.