הוויכוח על ההצעה החל לאחר שנגמר הדיון על מצב התעסוקה ובראשית דבריו הדגיש אבנרי מעבר זה:
גם לי קשה במקצת לרדת מרמת החומרה של הבעיות שבהן דנו זה עתה, אל בעיה שהיא קטנה יחסית, מה גם שלסיעה שלי אין האפשרות שיש לסיעת גח״ל, היכולה למסור נושא מסויים לאיש אחד מסיעתה, ונושא אחר לאיש שני מסיעתה.
בגין: אבל תתמרמר ברוח טובה.
אבנרי: בסדר.
החוק המוצע הוא רע מפני שהוא פוגע בעקרון שאדם הוא אדון ליצירתו. פלוני יצר משהו, היצירה היא שלו. הוא יכול להסכים לשדר אותה; הוא יכול שלא להסכים לשדר אותה; הוא יכול גם להגיד שהיצירה חדלה למצוא חן בעיניו ובכלל אינו רוצה שישדרו אותה. גם אני, למשל, כתבתי בקלחת המלחמה שיר מיליטריסטי מאד, שאינו תואם כיום את הרגשתי. ברגע מסויים כותב אדם משהו, אחר-כך הוא משתנה, דעותיו משתנות. אני רוצה שתהא לו הזכות לומר שאין הוא רוצה לשדר אותה יצירה, לא כחלק עיקרי של תכנית וגם לא כחלק לוואי שלה. את הזכות הזאת אי-אפשר להפקיע ממנו.
ישנה גם הבחינה הכלכלית - אני רוצה שהיוצר יוכל לקבוע את התנאים.
מרידור: צריד לפעמים גם להשתמש בזכות שלא לפרסם דברים מסויימים.
אבנרי: אני בהחלט רוצה להשתמש בזכות זו, לפעמים.
אנו חיים בארץ קטנה מאד. היוצר התרבותי בישראל סובל ממיגבלה טבעית, שמעטים עומדים על חומרתה. אנו עם מאד מאד קטן, מבחינה כמותית. בעניני תרבות אגו עם עוד יותר קטן.
היוצר באנגלית יוצר כיום לשוק של 200-300 מיליון נפש. היוצר הערבי יוצר לשוק של 100 מיליון איש. אגו יוצרים בשביל שוק של מיליון דוברי עברית בקושי. זה משפיע על העתונות, על הספרות, על הקולנוע, על הרדיו, וישפיע גם על הטלוויזיה. משום כך אני חושב שאין אנו צריכים לפגוע באופן מלאכותי ביוצרים, הפועלים ממילא במסגרת של מגבלה כה חמורה.
נדמה לי גם שהציטוט של השר מאמנת ברן אינו חל לגבינו, מפני שסעיף קטן 1 של כל אחד מהסעיפים שהשר ציטט, אומר: ״מחבריהן של יצירות ספרותיות ואמנותיות ייהנו מזכות יחודית להרשות...״. רק אחר-כך באות ההוראות הקובעות כיצד ייקבעו התמלוגים. נדמה לי שבהצעת חוק זו אתם שוללים אותה הזכות הבלעדית היחודית, בניגוד לאמנת ברן.
ומכאן לטלוויזיה כללית:
אני אחד האנשים בבית זה הדוגלים במפורש בהנהגה מוקדמת של טלוויזיה כללית.- אני מרשה לעצמי להגיד, שאנו זקוקים לה באופן דחוף. מרבים לדבר על כך שאנו זקוקים לטלוויזיה, משום שאצלט מקשיבים לשידורים הערביים. חלילה, לא משום כך. אינני סבור שיש רע בכך שמקשיבים לשידורים הערביים. אין בהם תעמולה רבה. ואולי טוב שילד בן שש או שבע, שאינו יודע מהו ערבי - בעיניו ערבי הוא רוצח - יראה בטלוויזיה שגם במדינות השכנות, שעימן יש לנו מלחמה זמנית, יושבים בני-אדם, ישנם בתי-ספר, שבהם לומדים ילדים. אין להעמיד מחסום בפני הנהגת טלוויזיה במדינה. מי שמדבר עם הערבים מעבר לגבול,
* הדברים הנזכרים הושמעו בטרם נתקבלה על-ידי הממשלה ההחלטה להנהיג בארץ טלוויזיה כללית.