דיומא, שמתוכם התכוונו העובדים לבחור מועמדים לראיונות לפי המאורעות. דבר סביר ומובן מאליו.
בא הוועד-המנהל, פסל את הרשימה כולה וביקש רשימה מצומצמת. הוגשה רשימה של עשרה שמות. בא הוועד-המנהל ופסל ארבעה שמות מתוך העשרה.
את מי פסל? לפי איזה קריטריון פסל? הוא פסל את הח״כ לשעבר יצחק בן-אהרון, חבר סיעתו-לשעבר של השר גלילי.
מדוע? כולנו יודעים במה דוגל בן-אהרון.
היו"ר דבורה נצר: אתה צריך להציע הצעה.
אורי אבנרי: גברתי, אני מנמק מדוע הדבר חייב לבוא לדיון בוועדה של הכנסת.
חבר-הכנסת לשעבר בן-אהרון דוגל ברוטציה בין עסקנים, בפיטוריהם של אנשי-ציבור אחרי גיל מסויים. החליט הוועד-המנהל שאסור לראיין אותו.
היה ברשימה חבר-כנסת אחד: אני עצמי, גם אני נמחקתי מהרשימה.
נשארו שישה אישים הקשורים בעניינים ״אקטואליים״ ביותר - כמו פרופסור קצ׳לסקי, השר בורג ועוד...
לפני ימים אחדים שאלתי את השר גלילי בכנסת האם יש בטלוויזיה רשימה שחורה. הוא הכריז בצורה פסקנית: לא. ברור שאין ״רשימה שחורה״. יש ״רשימה לבנה״ - ומי שאינו ברשימה הלבנה הוא ברשימה השחורה שאינה קיימת. יש מי שמותר לראיין אותם - ומי שלא נכלל בין אלה, אסור לראיין אותו.
לכן, לבוא ולומר כאן שאין רשימה שחורה - הרי זה, כדברי השר גלילי עצמו: ״עוות משווע של האמת״.
ובכן, נשארה רשימה של שישה שמות, שלדעת ששת הפונקציונרים המפלגתיים האלה הם כשרים לראיון, ונקבע שבמשך ששת השבועות הקרובים לא ירואיין שום אדם אחר אפילו אם הוא קשור בעניין בוער כלשהו, כמו עניין המטוס בציריך. וזה בתוכנית הכפופה לחטיבת החדשות! אסור לראיין שום אדם הקשור בענייני-דיומא, אלא אם כן הוא נכלל מראש ברשימה שאושרה על-ידי הוועד-המנהל...
היו"ר דכורד! נצר: חבר-הכנסת אבנרי, אני מבקשת לדעת מה אתה מציע - ובזה תסיים.
אורי אבנרי: גברתי היושבת-ראש, איני יכול אלא לחזור ולאמר מה שכבר אמרתי:
אני מציע שהנושא הזה יועבר לוועדה. לא ייתכן, לדעתי, שהכנסת לא תתן את דעתה עליו.
ובכן, באה הפרשה של רב-אלוף לסקוב, והיא המוכיחה. הוא לא היה ברשימה של השישה. בטלוויזיה לא היו נביאים שניבאו מראש שבמשך שישה שבועות אלה עניין הנמלים יהיה פיתאום אקטואלי, יחייב פיתאום דיון, יעניין פיתאום את הציבור. קבעו ראיון עם רב-אלוף לסקוב - ואז באה אותה הידרה בעלת ששת הראשים, ואומרת: לא! הוא לא ברשימה.
...גברתי היושבת-ראש, הדבר הזה מגלה מחלה עמוקה, שהזהרנו מפניה עוד בעת הדיון על חוק-הטלוויזיה עצמו. הזהרתי אז מפני הסכנה שהטלוויזיה תיהפך לכלב-בית. היום אני קובע שהיא לא הופכת לכלב-בית, אלא לכלב-שמירה של המימסד. מובטח ששום דבר השנוי במחלוקת אמיתית לא יישמע, ששום דבר אינו נעים לממשלה או למימסד לא יישמע. ואני סמוך ובטוח שהשד גלילי ימצא תמיד הנמקה פורמליסטית, כדי להוכיח שאסור לשמוע מה שהממשלה לא רוצה שישמעו.