בנאום אחר העלינו את התביעה להקים מול המנגנון הגדול של התביעה הכללית מנגנון מקביל, לא פחות גדול ומוכשר, של הסניגוריה הכללית - סניגוריה הממומנת על ידי המדינה:
איני רוצה לטפל הפעם בפרטים. אני רוצה להציג שאלה עקרונית לגבי כל מערכת השיפוט במדינה, והיא:
האם קיים שוויון האזרחים בפני החוק ? האם זכותו של האזרח לשיפוט הוגן אומנם מתממשת במציאות?
שאלה זו קיימת לגבי כל משפט ואפילו במשפט אזרחי. עשיר, שיש בידו לשכור עורך-דין מוכשר, ממולח ויקר, ועני, שאינו יכול להרשות לעצמו פרקליט כזה או פרקליט בכלל - האם יש להם סיכוי שווה בפני כס המשפט?
אולם השאלה חמורה שבעתיים כאשר מדובר במשפט פלילי. מצד אחד - המנגנון האדיר של המדינה, הפרקליטות, המשטרה, משאבים גדולים, ולפעמים עצומים. מצד שני - הנאשם לבדו.
אפשר היה לומד, בתיאוריה, שמנגנון המדינה שוקד על הצדק, ועל הצדק בלבד, ואין הוא צד במשפט במובנו הרגיל של המושג. אך כולנו יודעים שאין זה נכון. משהחלו ההליכים, קיימת אמביציה - אולי טיבעית - מצד חוקר המשטרה, מצד התובע המשטרתי, מצד ■נציג הפרקליטות ואף מצד פרקליט המדינה עצמו להצליח, לזכות במשפט, כלומר לזכות ביוקרה ובמעמד.
נאשם עניי שאינו יכול להרשות לעצמו פרקליט משלו, שבית-המשפט ממנה לו פרקליט, או השוכר לעצמו פרקליט בלתי ממולח - האם יש לו באמת סיכוי סביר והוגן לזכות במשפט, לממש את מלוא זכויותיו על פי החוק ?
בוודאי, יש שופט מקצועי, והוא שוקד על החוק ועל הצדק. ולא תמיד מנוי וגמור עם התובע להשיג הרשעה בכל מחיר. אולם מערכת השיפוט שלנו בנויה על מאבק בין שני צדדים כמו זירת ההאבקות. והנאשם העני דינו כמתאבק קטן, צמוק ובלתי מאומן הנכנס לזירה מול מתאבק זריז ומקצועי.
יש כאן הבדל חותך בין עני ועשיר, הבדל הקיים בארצות רבות ואשר תחושת הצדק שלגו לא היתה צריכת לסובלו.
נקח, לדוגמא, את משפטו של השופט מלחי. עד שיצאה צידקתו לאור, היה צורך במאות ישיבות. הנאשם הקדיש למשפט זה חודשי עבודה מרובים. הוא הוציא על המשפט עשרות אלפי לירות.
מן הרגע שהוחלט להגיש נגדו משפט על סמך עדותה של אשה שכולנו ידענו מראש שהיא מופרעת קשה, לחם מנגנון התביעה הכללית להרשעתו כאילו היה זה ענין של חיים ומוות למדינת ישראל.
ואני שואל! מי יחזיר לשופט מלחי את שנות חייו, את סכומי הענק שבזבז? כאשר אדם פרטי גורם, בשגגה או בזדון, נזק חמור לזולתו, ניתן לתבעו לדין ולקבל ממנו פיצויים. אך