סעיף זה סותר, כמובן, את כל חוקי הכפייה הדתית, את חוקי-ההירום, את פעולות הקיפוח המדיני והכלכלי נגד הערבים, והרבה עשרות חוקים שרירותיים אחרים הקיימים במדינה.
הצענו סעיפים נוספים :
כל דין הנוגד את סעיף 1, בכללו או הוראה כלשהי הימנו - פסול.
הסמכות לפסילת דינים תהיה לבית-המשפט העליון, בשבתו במושב מיוחד, בהרכב של שבעת שופטים עליונים.
אין לשנות חוק זה, או סעיף כלשהו מסעיפי חוק זה, אלא ברוב של שבעים-וחמישה חבריכנסת.
בעת הדיון במליאת הכנסת לא היתר, התוצאה בלתי צפויה: כל סיעות הבית הצביעו נגד קבלת החוק, כלומר נגד מגילת-העצמאות של ישראל, התלוייה בכל משרד ממשלתי, והנלמדת בכל בתי-הספר במדינה.
במושב מיוחד וחגיגי, ראשון במישכן הכנסת החדש, נערך ויכוח על ,חוק יסוד: הממשלה*.
הכינונו את נאומנו במשך שבועיים. לרשותנו עמדו 10 דקות דיבור, והיה עלינו להחלים למה להקדיש זמן זעום זה: לביקורת ממשית על החוק שהוגש, או לתיאור ממשלת המישטר החדש, העומד לנגד עינינו. האם לדבר במעמד חד-פעמי זה על דמות הכנסת כסי שהיתה צריכה להיות, או לנצל את ההזדמנות כדי להגיד כמה דברים מדיניים עקרוניים?
החילה הכינונו נאום שהיה כולו מוקדש לניתוח הצעת-החוק, אך לבסוף הסתפקנו בכמה העתון קצרות על נושא זה. (שמחנו לשמוע את אותם הדברים מסי בגין, שפתח את הוויכוח, ודיבר רק על הצעודהחוק. הניתוח שלו הקביל במדוייק, כמעט מילולית, לטענות שהבינונו אנחנו.)
בסוף הקצבנו כמה דקות לשאר העניינים, כולל קריאה לשלום, אך את עיקר הדברים הקדשנו להצעות מעשיות. בנינו תמונה של ממשלה, כפי שהיתה צריכה להיות. ידענו שזה אינו יכול להתקבל במישטר הקיים, מפני שזה סותר את מהותו. זוהי ממשלה של מישטר חדש - וחשוב לתאר אותה, כדי לעמוד על ההבדל.
אחרי התלבטות רבה, כללנו בנאום גם רמז על מישטר נשיאותי - נושא שיש בדעתנו להעלותו לדיון רציני,
בנאומו הארוך, התזדכח שר-המשפסים עם הנואמים, ניסה לסתור את דבריהם. אך הוא לא ענה אף במילר. אחת על הטענות שלנו - לא לגבי החוק ולא לגבי מיבנה הממשלה. אנחנו רגילים לכך. הרבה יותר קל להתווכח עם דברים סתמיים, מן הסוג הנאמר לעיתים כה קרובות בכנסת, מאשר עם הצעות מעשיות* בדורות ומגובשות, הבנויות על הגיון מוצק:
בבואי להשתתף בדיון ראשון זה במישבן החדש של המסת, אוסיף את איחולי לבית הזה ג שיעמוד על תילו דורות רבים, שיארח עוד בדורנו את ראשי הפרלמנטים של ארצות-ערב.. שישמש מיבצר לשלום, לשוויון ולשותפות-אמת של כל אזרחי-ישראל.
הייתי מוסיף דברי-ברכה, אילו היה זה באמת המעמד החגיגי שהעם ציפה לו. אולם, למרבה הצער, כבר הוכח היום, שמשנה מקום אינו משגה מזל.
מיעוט הנוכחות, הבולט במיוחד באולם גדול זה, פוגע בכבוד הכנסת, ומטיל צל על הבניין החדש עוד לפני שעברה יממה ראשונה להפעלתו.
כבוד היושב-ראש, הקימונו לדמוקראטיה הישראלית מישכן של אבן, אך אל נשכח כי עדיין לא השכלנו להקים לה מישכן של עקרונות חקוקים.
הגאווה הממלאה את לבנו ביום זה היתה גדולה ומוצדקת שבעתיים אילו היה יום חנוכת--