לא נרחיב את הדיבור על שאר הליקויים. למשל, אין הוראה המחייבת את גשיא-המדינה לגשת מייד לכינון ממשלה, אחרי שהתפטרה קודמתה, ואחרי בחירות. לא נאמר כי הנשיא חייב, ולא כל שכן זכאי, לפזר את הכנסת, אם אין זו מסוגלת להקים ממשלה.
אכן, נראה כי הממשלה עצמה אינה בטוחה שזה חוק טוב, שהרי אחרת - איך להסביר מדוע חסר בחוק-יסוד זה סעיף המחייב רוב מיוחד לשינויו ?*
אולם, כבוד היושב-ראש, עיקר ביקורתנו אינו מופנה אל מה שיש בהצעת החוק, אלא אל מח שאין בה.
אין בה מיבנה ממשלתי המבטיח מנהיגות של אמת.
שוררת בארץ הרגשה מדאיגה שאין מנהיגות של ממש. העניינים מתנהלים מיום ליום, בכוח השיגרה. השרים עסוקים עד מעל הראש בניהול שוטף של משרדיהם, בהתמקחות המייגעת בין המפלגות.
יש למדינה מועצת מנהלים. אבל מנהיגות לאומית - אין.
לנגד עיני-רוחנו עומדת ממשלה מסוג אחר לגמרי, ממשלה שתהיה בנויה מראש כך שרק חלק משריה יהיו עסוקים בעניינים שוטפים ומינהליים, ואילו במרכזה יעמוד קאבינט שחבריו יהיו משוחררים מדאגות ניהול.
השקענו מחשבה רבה בעיצוב מיבנה שיספק צורך זה. וזו הצעתנו המעשית, אותה נבקש לכלול בחוק:
בצד ראש-הממשלה יכהנו ארבעה סגנים, מעין רבי-שרים, אשר יהוו יחד עימו קבינט מצומצם.
סגני-ראש-ממשלה אלה לא יהיו מופקדים על משרדים מינהליים. לכל אחד מהם יהיה צוות מצומצם להתוויות מדיניות, לתיכנון כולל ולביקורת על הביצוע.
כל סגן-ראש-ממשלה יהיה אחראי לשטח מסויים, וממונה על השרים המינהליים הפועלים בשטח זה. הנחיותיו תחייבנה אותם.
למשל:
» סגן-ראש-הממשלה לעניינים ׳מדיניים יהיה ממונה על שר-החוץ, שר-הבטחון ושר-הטרחב(
• סגן-ראש-הממשלה לעניינים כלכליים יהיה ממונה על שר-האוצר, שר-החקלאות, שרהעבודה, ושר-המסחר-והתעשייה (אשר למשרדו יועברו ענייני הפיתוח, השיכון והתיירות, תוך ביטול שלושה משרדים אלה):
• סגן-ראש-הממשלה לעניינים סוציאליים יהיה ממונה על שר-הביטוח-הלאומי-והסעד, שר-הבריאות ושר-החינוך.
• סגן-ראש-הממשלה לעניינים פנימיים יהיה אחראי על שר-המשפטים, שר-התחבורהוהדואר, שר-הנוער-והספורט, ושר-הפנים (שבמשרדו ייכללו ענייני המשטרה והדתות).
אילו היתה קיימת ממשלה כזאת, לא היינו חוזים במחזה העגום של גיבוב מה שנקרא ׳״תוכנית כלכלית חדשה״.
צוות מקצועי מעולה היה מסוגל לעבד תוכנית-על רצינית, מגובשת ומפורטת: רב-שר חזק
בחוקי-יסוד מקובלים סעיפים הקובעים שאין לשנותם אלא ברוב גדול ומיוחם, כגון שני-שלישיס.