אורי אבנרי: כבוד היושב-ראש, כגסת נכבדה.
אולי יורשה לי להקדים הערה אישית. כאשר טיפלה הכנסת בפעם האחרונה בחוק לשון הרפ, בישיבת-פגרה מיוחדת, עמדנו, חברי ואני, והפגנו מול הכנסת. ואילו שר-המשפטים, מר חב יוסף, סיפר כאן עד כמה חשובים כל פסוק וכל נקודה בחוק זה, למען שלום הציבור.
אם אני מדבר היום מעל דוכן זה, ואילו מר דוב יוסף אינו נמצא כאן, הרי שתי עובדות אלה גם יחד הן חלק מההתקוממות האינסטינקטיבית של הציבור נגד חוק פסול ונפסד.
כבוד היושב-ראש, בעומדי על דוכן רם זה, לא רק כחבר-כנסת, אלא הפעם גם כעיתונאי מיקצועי וכעורך-עיתון מיקצועי, איני בא לבקש חסד ולשטח את תחינת העיתונות בפגי הכנסת.
העיתונות תובעת את זכותה בקומה זקופה ובראש מורם, ביודעה כי תפקידה במדינה חופשית איט טפל אף מתפקיד הפרלמנט.
רגילים לחלק את רשויות המדינה לשלוש: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. זוהי חלוקה מיושנת, שהתאימה לימי מונטסקיה, לפגי 200 שנה. כיום יש במדינה החופשית רשות רביעית: הרשות המיידעת והמבקרת, צינור האינפורמציה לאזרח החופשי והחושב - העיתונות.
אין זו רק רשות אחת מארבע, בת-חורין ושוות-זכויות. בלעדיה לא תיתכן כלל פעולתן התקינה של שלוש הרשויות האחרות בחברה חופשית.
איך תימנע שרירות הרשות המבצעת, איך תיתכן ביקורת על הרשות המחוקקת וחידוש פניה בבחירות המוניות, איך תיתכן פומביות המשפט ובחינת פניה של הרשות השופטת - ללא עיתונות בת-חורין, יוזמת, תוקפנית, לוחמת, בלתי-תלויה?
ואם תשאלו: מי שמך? מי שם את העיתונאי? מי בחר בו - לעומת נבחרי העם בבית זה? הריני עונה: העם הוא הבוחר, יום-יום ושבוע-שבוע.
כעיתונאים, אין אנו נבחרים אחת לארבע שנים, בבחירות שבהם מופעלים מנגנונים עצומים, ומוזרקים עשרות מיליונים לירות לרחוב. העיתונאי נבחר ביכולתו לספק אינפורמציה מהימנה. כישרונו ומידת השפעתו - כרוכה ומותנית אוטומטית בריבוי האזרחים הרוצים לקרוא את דבריו, והמתייחסים אליהם ברצינות. כעורך שבועון אני נבחר מדי שבוע, על-ידי רבבות אזרחים, ליד הקיוסק.
כל הרשויות משולבות זו בזו ועומדות לביקורת הדדית, כשמעל לכולן היתה צריכה לעמוד החוקה. אין העיתונות רוצה לעמוד מחוץ לחוק, אך גם אין היא רוצה שהממשלה תוציא אותה אל מחוץ לחוק.
מה שמתיימר להיות חוק-לשון-הרע, אינו חוק דמוקרטי, המאפשר פעולה תקינה של עיתונות בלתי-תלויה, והמונע הפקרות. חוק זה, ברגע שיופעל ברצינות, יחסל את חופש העיתונות ויפרוץ פתח להפקרות בלתי -מוגבלת, על-ידי סתימת פי הביקורת העיתונאית.
איך הוא עושה זאת? יוזמיו ומנסחיו של חוק-לשון-הרע פיתחו שיטה מחוכמת מאין כמוה. החוק מורכב מעשרים-ושבעה סעיפים, כמעט כולם חמורים. אבל הצטברות הסעיפים יחד היא יותר מאשר סך-הכל של המרכיבים. התחברות הסעיפים היא ההופכת את החוק למכשיר קטלני.
אדגים זאת בתמונה מן ההווי הצבאי: מוקש הוא תמיד מכשיר מסוכן. אבל יכול אתה לדרוך על מוקש ולהינצל בפגיעה קלה. לכן טורח חבלן מומחה לזרוע שדה-מוקשים, שגט כל המוקשים