האם פלוני ביקר במועדוני-לילה, האם אכל בשר מן השוק השחור ? האם שאלות אלה הן בגדר ״עניין ציבורי״ ?
מסיר: (קורא קריאת-ביניים שלא נרשמה בפרוטוקול).
היו״ר י. נבון: חבר-הכנסת תמיר, אני מבקש קריאות-ביניים יותר מצו-מצמות. חברהכנסת אבנרי, אני משחרר אותך מן החובה להשיב.
אבנרי: חבר-הכנסת תמיר, הקשבתי לנאומך בפליאה רבה * אבל קריאות-הביניים שלך מעוררות בי פליאה עוד יותר גדולה. אתה עוד אינך יושב בקואליציה. חכה בסבלנות. אתה כבר היום רוצה לעשות את מלאכתו של שר-המשפטים, שאינני בטוח אם לבו שלם עם החוק הזה.
לגבי מעגל האחראים, הוכנסו תיקונים קטנים, ולא מהותיים.
רק דבר מהותי אחד שונה - מעמד השבועונים הושווה למעמד היומונים, לגבי אחריות המדפיס והמפיץ, ונתבטלה האחריות של ״ראש המערכת״ - תפקיד הקיים רק בשבועון המסויים.
על כך אני מודה לשר, אך אין זה משנה את גישתי לחוק. אינני מנהל מלחמה בעד שבועון מסרים. אני מנהל מלחמה על עיקרון.
לגבי מעגל הנפגעים חל שינוי קטן - והוא, שבמיקרים מסויימים רק היועץ המשפטי יכול להאשים או להסכים לאישום. מי שסומך על כל היועצים המשפטיים של ישראל, מהיום ועד סוף כל הימים, יכול להסתפק בכך. אני אינני מוכן לסמוך את ידי על היועצים שיהיו, וגם לא על כל היועצים שהיו.
ולאחרונה, לגבי עידוד הגשת התביעות, ולגבי פומביות המשפט, לא חל שום שינוי מהותי. אילו היה לממשלה רצון טוב, אילו באמת רצתה לעמוד - ולו רק פעם אחת - בהבטחותיה, כי אז היתה מקבלת את המלצת ועדת-ויתקון לתיקון סעיף 15, הדן בהגנה של תום-לב. סעיף ■זה נוגע באופן מיוחד לעיתונות, והוועדה המליצה על שינוי קיצוני, אחרי ששמעה בפרוטרוט ■את טענות העיתונאים.
אחרי שהסברנו לוועדה ארוכות כיצד פועל עיתון, מה הדרישות המינימליות לגבי פעולתו התקינה, אחרי שלהחה בחשבון במידת-מה את החשיבות הציבורית המכרעת של העיתונות, קבעה כי יזוכה העיתונאי העושה את מעשהו בתום-לב, תוך בדיקה סבירה, ללא רשלנות, והמוכן להתנצל כראוי במיקרה של פגיעה בלתי-נמנעת.
דווקא המלצה מכרעת זו, מצאה הממשלה לנכון לגנוז! התיתכן הוכחה חותכת יותר להעדר תום לבה שלה?
ירשה לי כבוד היושב-ראש להוסיף הערה אחת.
כדי לסלק אי-הבנה ברצוני לומר, ששום עיתונאי - גם לא זה המדבר אליכם עכשיו כחבר-כנסת - שום עיתונאי איננו מבקש ואיננו דורש חסינות לשקר, לפגיעה בלתי-מוצדקת בפרט. אנחנו מעוניינים ורוצים בחוק הנותן הגנה סבירה לפרט בפגי הפקרות עיתונאית. אני אומר זאת ללא שום הסתייגות.
אולם מול הדרישה הצודקת הזאת עומד השיקול המכריע של תפקיד העיתונות במדינד״
* ח״כ תמיר, אז עדיין איש גח״ל, הדובר היחיד של גח״ל בוויכוח, דיבר על החוק בנימה מתונה ביותר דשיבח את הממשלה על התיקונים. לעומת זאת קבעו שניים מאבותיו של חוק לשוך מרע, אונא והאוזנר, שאין כמעט שום הבדל בין החוק המתוקן והחוק המקורי.