שלה את הציבור, בסופו של דבר, לדרכים של פעולה ישירה, פעולות לחימה שכולנו היינו רוצים למנען.
התעלמות מוחלטת מדעת הקהל גילו הכנסת והממשלה שעה שהחליטו לממן את המפלגות על-חשבון משלם המיסים.
תחילה הוכנס תיקון ל״חוק הגנת השכר״, אשר איפשר למפלגות ההסתדרות לממן את צורכיהן, ולהפוך את הניכוי הוולונטרי כביכול ממשכורות העובדים למס כפיה.
גם בנושא זה ניהלנו את עיקר המאבק:
...במיסגרת חוק זה קורים ברגע זה בארץ דברים שהם בגדר הפרה זדונית של החוק, מבלי ששר-העבודה !נוקף אצבע כדי למנוע זאת.
בעת הדיון בהצעת החוק גינה אותנו השר אלמוגי על כי העלינו את החשד שאפשר לאיים על עובדים, כאילו יש כוונה לסחוט באופן בלתי חוקי את המס ולהפכו! למס כפיה.
והנה מה קורה: היום קיבלתי מכתב מחיפה בו נאמר: ״כל אחד שמילא טופס סירוב קיבל מכתב אישי ממועצת העובדים של מפעלו, בזו הלשון: אתה הינך ברשימת המעטים אשר משום מה החליטו לסרב לשלם את המם המפלגתי. מחובתנו, כנציגי ציבור העובדים ובנציגי ההסתדרות במקום, להעיר את תשומת ליבך לעובדה, שהמם המפלגתי נגבה על-פי החלטת ההסתדרות הכללית, והיא חלה על כל חברי ההסתדרות״.
לא כך נאמר בחוק. לא כך נאמר על-ידכם, כאשר התווכחנו על חוק זה בכנסת. מכתב זה נועד ליצור רושם כוזב, כאילו המם הוא מס-חובד״
לא הסתפקנו במתיחת ביקורת. הגשנו הצעת חוק פרטית אשר כללה שני סעיפים בלבד, בזו הלשון:
1. טפסי התנגדות: הודעה בכתב (על הסירוב לשלם את מס-המפלגות) תוכל להינתן למעביד בכל דרך שהיא. להקלת משלוח ההודעה יספק משרד-העבודה, ביוזמתו, לכל מעביד טפסי-התנגדות מתאימים.
כל מעביד יהיה חייב לספק לעובדו טופס-התנגדות, בטרם ינכה ממנו את התוספת הנדונה.
2. איסור הפעלת לחץ: כל אדם המפעיל לחץ מכל סוג על עובד, עקב סירוב העובד להסכים לניכוי, דינו קנם עשרת אלפים לירות, או מאסר חודש אחד, על כל מיקרה של הפעלת לחץ.
מובן שהצעת חוק זו לא נתקבלה. טענתו העיקרית של השר אלמוגי לעומתנו היתה כי נושא זה נוגע להסתדרות, ואינו שייך כלל למליאת הכנסת.
הדיונים שנערכו בכנסת על מס-הכפיה בהסתדרות קדמו לסערה שעוררנו במליאה, עת הגיע שם לדיון חוק מימון המפלגות.
הצעת חוק זו, שנפסלה לאחר מכן בחלקה על-ידי ביהמ״ש העליון, משקפת את אופי המימסד בארץ, יותר מכל חוק שבא אי-פעם לכנסת השישית, שכן המימסד בישראל מבוסס על פדראציה של עסקני מפלגות 5 על קארטל בין בוסים מפלגתיים. חוק המימון בא להנציח שלטון בוסים אלה.
מאז יומנו הראשון בכנסת השישית, עמדנו על הברית הבלתי-קדושה בין מפא״י וגח״ל, בדמותם של חברי הכנסת אזניה ובדר. ברית זו, שקדמה בהרבה לליכוד הלאומי היא אגודה לשמירה הדדית ולחלוקת השלל החל בהקצבות, וכלה בנסיעות לחו״ל.
חוק זה נועד, כאמור, להביא להקפאת המימסד כפי שהוא. נקבע בו, שהמפלגה הגדולה תקבל סכום לאין שעור גדול יותר מכל כוח צבורי חדש. רשימה חדשה לגמרי לא היתה צריכה - על פי הנוסח הראשוני,