מובן שכל מתווכח הדגיש נקודה החשובה לו במיוחד. כך, למשל, דיברו: שחור על הישיבות התיכוניות שאותן כינה סאד היצירה של החינוך הממלכתי הדתי; רזיאל נאור על סמינר בינלאומי, במדינת ישראל, בהשתתפות מורים מגרמניה ; הקטין על רופאים אשר אם ידעו לאהוב את נוף הארץ יעדיפו הליפה לספר על הגירה מן הארץ.
לא חסרו גם דברים אופייניים : נאומו המסורתי השנתי של הרב לוץ, על מסורת ישראל, שהושמע .בפאתוס רב ; או ניתוחו הפלסטי, נוסח ימי ציקלג, של סמילנסקי,״ המונע ממך הקשבה לתוכן ומכריחך להתרכז בסימפונית המילים העשירה, בחינת מוסיקה לשם מוסיקה. הפעם הוצב על-ידי המערך, כמשקל גנדי ליזהר, איש רפ״י, בנאום בכורה עשיר תוכן מילולי, פרופ, סדן,״ שתיזמורו לא נפל כלל משל הראשון, אר נאומו המרתק-תמיד וגדוש-המספרים של שרף, שלעומתו הטיח בקריאת-ביניים מרידור: ״אתה היית יושבראש של רוב הוועדות במדינה!״ מכאן, כמובן, בקיאותו הרבה של שרף במספרים.
בדרך כלל התנהל הדיון על מי-מנוחות. בסך הכל היה זה דיון שיגרתי למדי שהתנהל באווירה חינוכית, אך משהחל אבנרי לדבר על תודעת המולדת וההיסטוריה של ארץ-ישראל כשלמות אחת, הפכה הכנסת למקהלה מדברת:
מרידור: מי יזכיר את הוריך והורי הוריך?
אבנרי: אנחנו לא מתכחשים למוצאנו.
עוזיאל: שכחת את מסעות הכנענים!
אבנרי: אנחנו רוצים שתרבותנו ומוצאנו יופיעו כתמונה אוניברסלית ומרחבית שלמד״
ויחנכו אדם גאה בשורשיו. תוכנית הלימודים שלנו היא מיושנת, מתאימה לישוב יהודי קטן ומנותק, לעולם שובניסטי. אין פלא שהנוער פונה עורף לתורה זו.
על דברי-הביקורת של אבנרי השיב השר באריכות. על הטענה כי משרד החינוך מלא במלומדים בדימום, שעולמם עוצב מכבר, אמר השר: ״כאשר נשאלתי פעם מי ראוי ראשון, מכל השכבות של יהדות מזרת אירופה, שיקימו לו מונומנט במדינת-ישראל, תשובתי היתה: המלמד היהודי. אישית, אני כורע ברך לוכרר של המלמד היהודי. אילו היה נעשה פעם מחקר סוציולוגי על מוצאם של אלה אשר הניחו את היסודות של המדינה והביאו להקמת המדינה - אני מתכוון לעליה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית - היה אוליימהברר שמבחינת מנהיגות, מנהיגות במובן הרחב של המושג, הם בני כלי-קודש. הם - המלמדים, החזנים, השוחטים, הרבנים, המגידים.״
בהתייחסו למחק! עליו הסתמך אבנרי, אמר ארן: ״את המחקר הזה עשו אנשים הגונים, רציניים, אבל הם עשו מחקר קטן לפני שש שנים, שאני מפקפק אם אפשר לקבל אותו בתור מטבע, כאשר אנו מדברים •על חינוך לערכים בתשכ״ו ובתשכ״ז. אני יודע שישנם מחקרים. בכלל, קיים עכשיו מינהג במדינה, כי מי שרוצה להגיע לאיזה סנסציה, עושה מחקר בשטח החינוך. אלה מוצאים שהם שוביניסטים, ואלה מוצאים שהם קוסמופוליטיים.״
אגב, כאן טעה ארן, כיוון שהמחקר נערך ב-1964-1966 והוא אחרון בנושא זה אצלגו.
דו״ח פראוור חזר בשניה, בשלישית וברביעית למליאת הכנסת. אירגוני המורים, מוסדות החינוך, משרד החינוך והתרבות ושאר הגורמים החינוכיים במדינה נאבקו זה בזה לפי מיטב המסורת הכיתתית, איש איש על האינטרסים של עצמו.
דומה, שלאיש לא איכפת חינוכו של הדור, ובלבד שהדוכסות שהוא מייצג תצא נישכרת.
ועדה ממלכתית, בראשותו של פרופ, פראוור, חקרה את מיבנה מערכת החינוך והמליצה על תיקונים.
* התפטר מן הכנסת השישית לפני תום מועד כהונתה.