גולן: אתה ליברלי
אבנרי: אני בהחלט ליברלי. הלוואי והיית ליברלי כמוני!
חזני: בכל אופן עצמאי...
בקול-ישראל יש רשימה שחורה, שעימה יש לי נסיון אישי רב מאד. במשך חמש-עשרה שבה בהן אני עורך עתון בישראל, עתון הנקרא על-ידי אזרחים לא-מעטים, אסור היה להזכיר את שמי מעל גלי קול-ישראל. גם היום האיסור הזה קיים, מחוץ לדיווח על הכנסת.
אבל לא אדבר על עצמי. התהפוכות ברשימה השחורה הן נושא מעניין מאד. הנה, למשל. הד״ר משה סנה היה פסול לחלוטין מעל גלי קול-ישראל, עד לפילוג במק״י. פתאום הוא נעשה כשר - ואי-אפשר היה, כמעט, לפתוח את הרדיו מבלי להתקל בד״ר סנה, בחמש תוכניות שונות. ואז, פתאום, נסגר שוב הכפתור, ושוב נעלם ד״ר סנה מעל גלי קול-ישראל.
...בשנים האחרונות היתה ליברליזציה בקול-ישראל. היא לא ביטלה את הרשימה השחורה, הרשימה השחורה נשארה. אבל דיעות מסויימות, ביקורתיות, התחילו להישמע ברדיו. הרדיו געשה הרבה יותר מעניק.
זה התחיל עוד בסוף ימי שלטונו של חבר-הכגסת בן-גוריון, ונמשך בימי שלטונו של ראשהממשלה הנוכחי. חדרה לקול ישראל ההרגשה שהדברים נעשו קצת יותר חפשיים. עובדים התחילו להשקיע אמביציה אישית בעבודתם. התוכניות נעשו הרבה יותר טובות. אבל הרגשה זו חלפה לפגי זמן מה.
התחילה לחדור ההרגשה שהבורג חוזר ומתהדק, שיש פיקוח, שהעין פקוחה.
זה התחיל אולי במינויו של ד״ר בנימין אליאב, שנתקבל כקומיסאר פוליטי. גם מינויו של השר גלילי, תהיה כוונתו אשר תהיה, נתפרשה כך בקרב עובדי קול ישראל...
השחיתות אינה תופעת לתאי של המישטר הקיים במדינה. השחיתות היא מרכיב מהותי שלו, פועל-יוצא מעצם מערכת היחסים בתוכו. לפיכך אין טעם לדבר על עקירת השחיתות, ללא שינוי מהותו של המישטר.
מבקר המדינה וחבר עוזריו עושים עבודה טובה וחשובה, אך הללו אינם מסוגלים להביא לשינוי פני הדברים: לעקירת השיטות הפרוטקציוניסטיות שביסוד המישטר.
בעת הדיון על דו״ח מבקר המדינה, ניתנה לנו האפשרות להציע הצעות מעשיות לתיקון המצב, - ולר רק שהציבור יידע מה הדרך הנכונה:
אנו ממלאים בדיון זה את תפקידו של הילד הקטן, בסיפור על בגדי המלך החדשים.
אנו שואלים שאלת-תם: לשם מה כל הדיון הזה ? מה התועלת שבו? מה מטרתו ? מה הוא מוסיף לדו״ח המקורי של מבקר המדינה?
כל הכבוד לעבודתו של מבקר-המדינה ועוזריו. כל הכבוד לוועדה שישבה ודנה במימצאים.
כל הכבוד לחברי-הכנסת הנכבדים, התורמים תרומה כה נרגשת לכל הוויכוח הזה, המתנהל בהעדר כל שרי הממשלה הנוגעים בדבר, ושההשתתפות המועטה של חברי-הכנסת מטילה עליו צל כלשהו.
ובכל זאת - מה זה יועיל?
כל שנה בא מבקר-המדינה ומניח לפנינו דין-וחשבון, המכיל מאות פריטים מסמרי-שערות, שגם העתון הסנסציוני ביותר - ואפילו השבועון המסויים - אינם יכולים להתחרות עימם. שחיתות, נוהלים נפסדים, חלוקת מיליונים לפרוטקציונרים, ביזבוז פושע של נכסי הכלל לטובת קומץ יודעי-להסתדר.