מה פירושו של שיקול-דעת זה? פירושו כי הפקיד הבכיר, והוא לבדו, מחליט כי שלמוני יקבל, ואלמוני לא יקבל.
פקיד המשתכר אלף לירות לחודש מחלק מיליוני לירות לחודש.
השר קובע מי יהיה מולטי-מיליונר, ומי יחדל מלהיות מולטי-מיליוגר. שר אחד, תוך ישיבה על הספה בביתו, בשבת אחרי הצהריים, יכול לחלק פתקים המקימים מיפעלים והמחסלים מיפעלים.
כץ: אסור לכתוב בשבת פתקים.
אבנרי: אני באמת מתפלא שאתה יושב בקואליציה שבה קורים דברים כאלה.
כץ: אני לא מאמץ שזר, קורה.
אבנרי: הייתי נותן לך את הכתובת, אבל בשבח הרי אינך יכול לנסוע לשם.
היו"ר הקטין: הבר-הכנסת אבנרי, אתה מוגבל בזמן ועליך להתרכז בנושא.
מישטר כזה יכול להתקיים רק בשני מקומות: בגן העדן או בגיהנום. בגן העדן, מפני שבו כל בעלי השררה הם מלאכים, צחורי כנפיים, ששום פיתוי אינו משפיע עליהם. או בגיהנום, שבו השחיתות היא מישטר - חיים.
איך יכול מישטר כזה להתקיים בכלל ? מדוע לא הביא להתקוממות כל כוחות הציבור ?
מפני שמישטר זה נוח לכל המפלגות ולכל הגופים. איש אינו יכול להתקומם, כי כל אחד קיבל.
כל אחד רצה לקבל יותר - אבל אף אחד אינו מעוניץ לשנות את השיטה. איש אינו יכול לנשוך את היד המחלקת לו כסף.
די לגו, רבותי חברי-הכנסת, להצביע בהקשר זה על פרט אחד בדין-וחשבון עצום זה -
על חברת שיכון ופיתוזז. היא מחלקת את קרקע הלאום במחיר נמוך להברות השיכון של כל המפלגות, ואלה מוכרות אותו במחיר כלכלי מלא.
כל המפלגות שותפות לשחיתות זו.
כבוד היושבת-ראש - תחת להצטרף למקהלה החסודה של אומרי ״פויה״; תחת לחזור על המימצאים שהם נוראים, אך בלתי-גמנעים במצב הקיים, אנו רוצים - כדרכנו - להציע הצעות מעשיות לתיקון המצב - ולו רק כדי שהציבור יידע מה הדרך הנכונה.
ואלה הצעותינו, שאותן אנו מציעים כהצעות-החלטה לסיכום דיון זה:
(א) יש לשנות את אופיו של דו״ח מבקר המדינה. יש להזכיר בו שמות מפורשים - שמות הפקידים שסטו, שמות הגופים שנהנו. יש לשנות את כל הסיגנון של הדו״ח.
(אילו היה מבקר מגלה את פרשת עכן,* היה כותב: ״בעת הטיפול ברכוש הנטוש ביריחו, נתגלו אי-אלה אי-סדרים נוהליים. יש להפנות את תשומת לבו של המושל הצבאי המוסמך לפגמים ברישום, שהביאו לחוסר מאתיים שקלים.״ המבקר התנ״כי השתמש בלשון אחרת, קצת יותר יעילה: ״לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כיחשו, וגם שמו בכליהם.״).
שם-טוכ: היית צריך להביא גם תמונות. זה היה יותר מעניין.
(ב) חייבת להיות הענשה של האחראים - הענשה ממש, עד להורדה בדרגה, והענשה על-ידי פירסום גלוי.
צריך להיות מוסד שיפוטי שידון לא בעבירות משמעתיות סתם, אלא בסטייה מן הסדר הטוב,
: עכן בן-הכרמי, משבט יהודה, הסר את פקודת יהושע ושדד את רכוש בני יריחו, אחרי כיבוש העיר, על כך נענש כל ישראל (יהושע, פרק ז׳).