לנו נסיון רב עם משטרת ישראל. אחדים מאיתנו לחמו במשך שנים בצמרת המשטרה! רבים מאיתנו סבלו
ממנה. נסיון זה של שנים לימדנו להכיר את המשטרה מקרוב.
הדיון השנתי על משרד המשטרה התקיים תמיד במיסגרת הדיון על תקציב המדינה, אלא שדיון זה נערך תמיד חודשים ארוכים לאחר אישור תקציב המשרד. לא היה, אפוא, כל טעם לדבר על תקציב המשרד עצמו.
הדיון בדרך כלל לא עלה לרמה גבוהה. כמעט כל הנואמים ראו צורך ללטף את המשטרה, להעמיס עליה שבחים ודברי הלל, מתוך הנחה שזוהי הדרך לחבב את המשטרה על הציבור. אפילו נציג גח״ל, שופמן, שתקף באחד הדיונים את המשטרה בפרשת הנער הרצברג והפגנת הסטודנטים, שהביאה להתערבות המשטרה בקאמפוס, לא היה תוקפני ביותר והקדים לדבריו דברי .נועם לרוב.
לכן הבינו הכל כי הנאום הראשון שלנו בנושא זה יהיה הנאום האופוזיציוני העיקרי. מאמינים עלינו כי אנחנו מומחים לענייני משטרה. לכן הכנו את נאומנו בהקפדה מיוחדת. ברגע האחרון. שעה קלה לפני הנאום, עלה בליבנו החשש שמא דברינו עדינים מדי. אך לא היה מקום לחשש זה. באולם ישבה כל צמרת
המשטרה. הקצינים ישבו על ספסלי האורחים. אחרי המשפט הראשון, שעורר צחוק, עלה המתח - ואפשר
היה כמעט להבחין בעשן העולה מספסלי המערך והממשלה. אין המשטרה רגילה שידברו עליה כך מעל דוכן הכנסת:
אנחנו פטריוטים של משטרת ישראל.
הודעה זו עשויה להדהים רבים. כי מי כמונו לחם בצמרת המשטרה? מי כמונו סבל ממנה. ומי כמונו החזיר מלחמה שערה?
האם אזכיר כאן את המעצר הבלתי-חוקי של כתבינו, את המשפטים הפליליים שהוגשו נגד עוזרי ונגדי, את החיפושים, העיקובים, הבילוש, הגרירות על הכביש והמכות ?
אך עשינו כל אשר עשינו מפני שאנחנו מאמינים שמדינת-חוק זקוקה למשטרה יעילה, מיקצועית, בעלת כושר ואמצעים. משטרה המפעילה את החוק - והשומרת בעצמה על החוק.
מבחינה זו אין מזל למדינת ישראל. משטרת ישראל לקוייה מן היסוד, ומעולם לא היתה אחרת.
בתום המנדט וחיסול ה״פלסטיין פולים״, קמה משטרת ישראל על רגל שמאל.
אדם בלתי-מוכשר, חלש-אופי ולא-איכפתניק, הוצב בראשה כמפכ״ל. השוויץ והרושם באו במקום המקצועיות. אינטריגות פנימיות אינסופיות גרמו לסילוק כל כוח מקצועי מעולה. בנו של הבום הפוליטי הפך, למעשה, לשליט המשטרה. שחיתות, רקבון, שקרנות, קנו להם אחיזה בצמרת, לעיני אלפי השוטרים הטובים, שראו וחרקו שן.
אחרי מאבק רצוף ומסוכן, הצלחנו להדיח צמרת זו.
המפקח הכללי, יחזקאל סהר, חוייב בדין בשבועת-שקר! סגנו, עמוס בן-גוריון, נאלץ להתפטר. אולם הטיהור לא הביא לשיפור. המפקח השגי, יוסף נחמיאם, לא ראה בתפקידו אלא תחנת-מעבר בקאריירה דיפלומטית, והעניינים התנהלו ללא יד מכוונת.
במצב של דמורליזציה כללית, נקרא המפקח הנוכחי, פינחס קופל, לתפקיד זה. אין ספק שהוא סימפאטי יותר מקודמיו, וכי יש לו רצון טוב. קידמנו אותו בברכה. אך היום, אחרי נסיון של כמה שנים, כבר מותר לי לומר כי משטרת ישראל לא עלתה על דרך המלך.
יש לנו גדוד של רושמי-רפורטים - כלומר, אחרי שהמדינה והעיריות לא עשו דבר כדי להבטיח מקומות-חנייה למכוניות שישנן כחוק, באים השוטרים ורושמים רפורטים למכוניות החובות מאונם במקום כלשהו, גם מבלי להוות מיטרד תחבורתי.