נשמעות שוב תלונות). אך בית-הסוהר, שחדל להפחיד את הפושע המועד, הגברתן, לא הפך למוסד של ריפוי ושיקום.
אני מעז לבטא כאן את אמונתי כי יבוא יום ובית-הסוהר, במתכונת הנוכחית, ייעלם כפי שנעלמו מרתפי-העינויים ובורות-הכלא של ימי הביניים, ויפנה את מקומו למוסד רפואי,. פסיכיאטרי, משקם, שירפא את היסודות הא-סוציאליים וישלב אותם מחדש בחברה.
לכן זקוק גם שרות זה לבדק-בית כללי, לקליטת אנשים מסוג חדש לגמרי, להרמת המוראל הפנימי, להחלפת הדפוסים, לשינוי החוק הכופה את הדפוסים הישגים. כבר נעשו התחלות חשובות, ונמצאים לא מעט אנשים טובים, ובעיקר העובדים הסוציאליים, שהפכו מליצייושר לאסירים. אולם בלי תיקון יסודי - הרי זה שיפור שטחי, שאינו מגיע לשורשים.
לקראת תום דיון זה, פרץ דין ודברים בינינו לבין דוברי השלטון, שבמרכזו עמדה הפגנת הסטודנטים נגד ביקור אדנואר בקאמפוס האוניברסיטה סמוך למועד הוויכוח.
ישעיהו: ...יש כאן כעין אחידות-דעים, ומין שותפות בין כל אלה שאירגנו הפגנות, או שהתמונו לארגן הפגנות. כולם כאילו מאוחדים בביקורת על התנהגות המשטח/
ומרביצים לה במשותף. אולם כל אחד מן המעוניינים היה רוצה שהמשטרה תנהג כלפי ההפגנה שלו באהדה גמורה, ואילו כלפי ההפגנה של אחרים - בשלילה גמורה.
אמרי: זה לא תמיד נכון!
ישעיהו: זה נכון! אתה היית רוצה שהמשטרה תנהג בחוזק-יד כלפי הפטה של דתיים בירושלים, אבל כלפי ההפגנה שלך אתה רוצה שהיא תלטף אותך.
אבנרי: אני רוצה שהמשטרה תגן על כל הפגנה בלתי-אלימה.
ישעיהו: אבל שמירת החוק והסדר אינה יכולה להיות לחצאין... מי שמפריע (למשטרה),
יבוא על עונשו, הן על-ידי אלותיהם של השוטרים תוך כדי פיזור ההפגנה והחזרת הסדר, והן על-ידי הבאת העבריינים לדין.
אמרי: אלה אינה מכשיר של עונש!
ישעיהו: במה היית רוצה שיפזרו הפגנות? בחיוכים? להתגבר על מתפרעים בנשיקות?
אני מאחל לך שאתה תהיה מפקד המשטרה!
אמרי: אולי יבוא יום, מי יודע?
ישעיהו: יש אלות כדי להתגבר על מתפרעים... הכינויים שהוסזזו (על-ידי הסטודנטים בעת ההפגנה נגד אדנואר) בשומרים קשים הם פי כמה וכמה ממכות ומהלומות. הם בחזקת שפיכודדמים. הם הוטחו כלפי שוטרים יהודיים, ויכולים להיות מוטחים כלפי סתם יהודים בכל...
אמרי: לא הסטודנטים היכו בשוטרים! יש הבדל בין מילים לאלות, עם כל הכבוד.
ישעיהו: יש מילים שהן שפיכות-דמים. מה שהם אמרו כלפי השוטרים, הם שפכו א«
דמם בכך, ולא רק הרתיחו אותו.
אמרי: אי-אפשר לשכוח באיזה נסיבות זה קרה! אחרי שהיכו אותם באכזריות!
ויכוח זה נמשך כאשר ענה שר-המשטרה, בכור שיטרית עצמו, למתווכחים:
שיטרית: (אדנואר) היה אורחה של המדינה, והמשטרה - מתפקידה לשמור עליו...
אבנרי: גם שלא יראה סיסמאות?
שיטרית: שלא ייפגע!
אמרי: גופנית!
שיטרית: שאלת אותי שאלה, עניתי עליה. כאן לא דובר על סיסמאות, אנחנו לא טיפלנו בסיסמאות...
אמרי: סלח לי, אדוני השר, שאני מפריע לך...
שיטרית: אולי לא תפריע לי?
אמרי: זאת הנקודה הקובעת.