כל הכבוד להם.
בצד צוות חיובי זה, המשובץ בחלקו במשרד-הסעד, קיים המנגנון המפלגתי.
אילו קם בארץ מכון-מחקר, לשם חקירת הפיאודליזם המפלגתי המהווה את המישטר הקיים,
היה משרד-הסעד יכול לשמש לו דגם מייצג שאין שני לו, זולת משרד-הדתות.
מיום קום המדינה, נמסר משרד זה כאחוזה בלעדית למפלגות הדתיות...
השליטה על משרד-הסעד איפשרה השתלטות אנשי המפד״ל על מוסדות-צדקה, ועל הרכוש הרב של מוסדות אלה. המשרד השתלט על הקדשים יהודיים, ובמסווה של הקדשים אלה זכו גורמים פרטיים, הקרובים למפד״ל, לטובות הנאה.
אפשר להרבות ברשימה זו, בלי סוף. אולם העיקר הוא שלציבור עצום זה של נזקקים למעלה מ-400 אלף נפש שעוברות תחת ידי משרדי -הסעד בשנה אחת, בצורה זו או אחרת מופיעה המפד״ל (ולא המדינה בתור שכזו) כשליט לשבט ולחסד.
זהו כוח פוליטי עצום - והוא מקביל לכוח שמקנים משרדי-ממשלה אחרים למפלגות אחרות, על פי החלוקה הפיאודלית המקובלת.
אדוני היושב-ראש, היינו רוצים להקדיש את הדקות המעטות שנותרו לנו לנקודת-התורפה של כל מערכת-הסעד הממלכתית.
כבוד השר דיבר על המחסור באמצעים - ואנו מצטרפים בהחלט לדעתו שלשטח זה חייבת המדינה להקדיש הרבה יותר אמצעים, במקום כביזבוז הביורוקראטי הקיים ברחבי תקציבה של הממשלה, שהיא ממשלת-סעד למנגנון.
אולם מעבר לבעייה הכספית, קיימת הבעייה של חוסר מדיניות-סעד ברורה ומגובשת, שתנחה את הממשלה לגבי כל המשרדים הפועלים בשטח הסעד.
בוויכוח על האבטלה הרמנו את קולנו כדי להתריע נגד העוול המשווע הטמון באי-קיום ביטוח-אבטלה. והנה בא היום שר-הסעד ומבשר לנו כי מצב האבטלה עתיד להביא להגדלה ניכרת של תשלומי-הסעד הדרושים.
האם זהו הפתרון המכובד? האם אדם המסוגל לעבוד, הרוצה לעבוד, צריך להפוך לניזקק-סעד, תחת לקבל את הזכות הנהוגה בכל מדינה תקינה, זכות של ביטוח?
ענייני הסעד מפוזרים בין כל מיני משרדים ממשלתיים, בלי הגיון רב, פחות או יותר ביד המיקרה והמקח-והמימכר הקואליציוני. מן הדין היה לרכז את כולם תחת גג אחד ובראשות שר מרכזי לשרותים סוציאליים.
שר כזה היה מגבש את המדיניות האחידה, שעל הצורך בה רק רמז היום כבוד השר. דהיינו 5 שמדינת-ישראל צריכה להבטיח לכל אדם, בתוקף החוקה שצריכה להתקבל, קיום מינימלי, בסטנדרט שייקבע מראש, ולכוון את מעשי מדינה כך שקיום כזה יתאפשר לכל אדם.
פירוש הדבר: ביטוח לאומי ממשי; ביטוח אבטלה; ביטוח בריאות ממלכתי (כולל אישפוז ממלכתי); אבטחת הזכות למזון, לביגוד, לדיור, לחינוך; ביטוח זיקנה, נכות ומחלה.
כבר ישנן בישראל התחלות לחלק מאלה. אולם אין זה מספיק - לא בהיקף, ובוודאי לא בגובה התשלומים הניתנים לניזקק. התמיכה המוענקת כיום על-ידי לשכות-הסעד היא אפסית. ואינה מאפשרת אף קיום של רעב - 61 לירות לחודש לבודד, 95 לירות לזוג (אגב, לזוג כזה כדאי להתגרש, כדי לקבל פעמיים 61 לירות, דהיינו 122 ל״י).